אני נשוי ועם אשתי כבר 7-8 שנים ואני אוהב אותה.
אני מאושר איתה מאוד ושמח בחלקי רוב הזמן.
יש בינינו סינרגיה והבנה הומור משותף, סקס טוב.
לא רבים הרבה ובכללי אנחנו חברים הכי טובים.
אבל ה"יצר החייתי" שבי לא מסתפק בזה, כמה שאני מנסה לכבות את זה ולשכנע את עצמי באופן רציונלי שאין לי צורך בזה משהו שם לא משתכנע עד הסוף ולהפך ככל שאני מנסה לדכא את הצורך הזה הוא נלחם חזק יותר.
כל פעם שאני רואה אישה שהיא הטעם שלי יש לי בפנים סוג של דחף כזה ורצון ללכת "להשיג אותה" וכמובן שאני לא עושה את זה אבל אז יש לי כאב של יום שלם, שורף בפנים תחושה של הגבלה וחוסר חופש כאילו "חיה מסורסת".
אני יודע שעולם הרווקות הוא לא מציאה וכנראה שיהיה לי שם יותר גרוע בהרבה.
אני מבין את זה בראש וברגש שעשיתי בחירה נכונה,
אבל יש געוגוע לתחושה הזו של "חופשי זה לגמרי לבד" וגם לריגוש הזה של "לכבוש אישה" לפלרטט לראות את ההתרגשות שלה בעיניים לנשק אותה בפעם הראשונה להכיר משהו חדש ומרגש להוביל ולקדם את העניינים.
בקיצור אני מתגעגע ל-מרגש, ללא שגרתי, לחייתי, לאמוציונלי, לכיבוש, לאגואיזם, לתחושת ההישג, לתחושה של להכיר אדם חדש בצורה אינטימית לסקרנות הזו וכו'
אך זה מתנגש עם היתרונות הגדולים של נישואין שהם ביטחון ויציבות וילדים ושמחה ובניה משותפת של חיים והרמוניה, אחריות.
הרבה אומרים שאפשר לקבל את זה בתוך הנישואין אך זה ממש לא כמו הדבר האמיתי יש שחיקה טבעית בנישואין שאי אפשר להימנע ממנה
.
אני מודע לצלקות שזה יכול לגרום לאדם הנבגד ולתחושת האשמה שארגיש אם אעשה את זה
בקיצור אני ממש לא רוצה לבגוד אני רק רוצה להפטר מהצורך הזה או לפחות להחליש אותו לרמה נסבלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025