יש לי לא מעט כסף, הרבה חברים אבל מתוסבך על החיים - פוסט תסכול

אז ככה, אני חייב לשתף ולפרוק, אני לא אחד שאדבר על נושאים כאלה עמוקים מול הסביבה שלי, כי גם הקרובים אליי לא יודעים חלק מהפרטים שאני ארשום פה.

אני בחור בן 32, בעל תואר ראשון ובאמצע תואר שני ברפואה.
התחום לא מעניין לי את הביצה הימנית, התחלתי בו בגלל רצון של ההורים שאני אהיה מלומד. סיימתי תיכון ללא בגרות בכלל ועם 200 חיסורים ביב' בזמנו.
מה שעניין אותי בגילאים האלה 16-22 זה בחורות (אמנם הייתה לי בת זוג) מכוניות, מסיבות ,טיסות כל חודש אם לא בתדירות גבוהה יותר ולעשות כיף.

השלמתי בגרויות אחרי צבא, עשיתי פסיכו והתחלתי בדרך הארוכה של הוצאת תואר בביולוגיה ולאחר מכן המשך לתואר ברפואה.
תוך כדי התואר הראשון שלי התחלתי לפתח עסק מ0, ללא שום עזרה, הכל רעיון, הבנת השוק , ביצוע הרעיון תוך כדי המון המון עבודה.
כל זה קרה לדעתי בזכות בחורה שיצאתי איתה, שהיא עדיין בחיים שלי אבל הקשר שלנו און אנד אוף, היא מבחינתי הייתה המנוע שלי לכל דבר. בזמן הקורונה העסק שלי קרס, הוא עסק בתחום מסויים שחייב להיות פתוח כל הזמן. במקום לשקוע הרמתי את עצמי ופיתחתי את העסק הזה במשך 3 חודשים ,החל ממרץ עד עכשיו האמת , אבל הוא פותח כמעט עד הסוף,כל זה כמעט ללא שינה והגעתי למצב שאם לפני הקורונה הרווחתי לצורך העניין 1000 שקל ליום, היום הגעתיל למצב של 2000 שקל ליום ואני עוד לא מימשתי את הפוטנציאל של העסק, האתרי אינטרנט בבניה, ספקים חדשים, חידושים מסויימים והכל באמצעות הראש שלי והשכל שלי, יש לי משרד נייד בתוך הראש, אני עושה הכל לבד ואני לא נעזר אפילו בעובדים. לא אגיד שזה קל לי אבל אני מצליח לעשות את זה ואני יכול לומר שאני יודע מה זה להפוך למשהו משום דבר, יש לי הורים מבוססים, יש להם נכסים בכמה מליוני שקלים, בערך 12 דירות במרכז. לא נעזרתי בהם באגורה שחוקה.

הבחורה הזאת חלק משמעותי בחיים שלי, אם לא היא אני לא עושה את זה, היא מבחינתי המנוע שמניע אותי לכל זה כי אני רוצה שיהיה לה הכל. לא חסכתי עליה מעולם שום דבר, טיסות לחול בעשרות אלפי שקלים, תמיד קניתי לה הרעפתי עליה המון אהבה ולמרות הכל לפעמים כמו עכשיו הדברים לא הולכים בינינו והיא עזבה אותי שוב פעם בגלל המזג והפיוזים הקצרים שלי שהם מתנגשים עם אופי דומה שלה ובנוסף הצקות בלתי פוסקות על שטויות, ואני מרגיש שהמנוע אצלי בראש מתחיל לקרטע בענק.

כשהיא לא פה הפונטציאל של ה4000 אלף ביום יורד ל500 שקל ליום, זה מתסכל אותי קשות, היא כל הזמן אומרת שמה שאכפת לי זה העסק שלי אבל מה שאכפת לי זה שיהיה לי ולה הכל והיא לא מבינה את זה.
יש לנו ריבים מטומטמים על דברים כמו שלא החזרתי צלחת לכיור שנשארה בחדר(כי אני באמת שוכח) שהיא יוצאת עליי, שלא שמתי כוס בכיור,ששכחתי תחתונים על הרצפה לאחר ששכבנו וכל מיני כאלה. אני מתפוצץ מהדבר הזה כי אני לא יכול לקבל הערות על דברים שוליים כאלה, ריבים שמובילים לפרידות.

היא בחיים שלי כבר 5 שנים בערך, עד אליה היו לי עוד 2 בנות זוג. שלמען האמת על אחת מהן ויתרתי בשבילה, על מישהי שהייתה איתי 8 שנים. הייתה לנו פרידה לאיזה חודש והבחורה הזאת נכנסה אליי לחיים ופשוט כישפה אותי, ומאז אני איתה, בערך 5 שנים. מעולם לא כישפו אותי ככה. אני בן אדם חזק, מלא בחברים,משפחה טובה מבוססת, לא חסר לי כלום באמת, בריא מתאמן, מרגיש שאני יכול להשיג כל מה שאני רוצה, עם בחורות תמיד לא הייתה לי בעיה. אבל הנה עכשיו היא שוב פעם הלכה ואני מרגיש ריק מבפנים ולא יודע מה לעשות.
אני לא רוצה אף אחת אחרת בחיים שלי, כשאני איתה הידיים שלי לא יורדות ממנה. ודווקא היא, היחידה שגרמה לי להרגיש מעורער, הנשים של החברים שלי מחמיאות לי פה ושם על המראה שלי, אני לא איזה דוגמן, אבל אני מתאמן שומר על עצמי, אנשים מביאים לי בגיל 25-27, אני בליין ברמות, אוהב לצאת להתקרחן לעשות את אותו הכיף כמו שהייתי בגיל 17, כל זה עם הרצינות של החיים ואני מרגיש שבשביל הבחורה הזאת אני תמיד לא מספיק טוב. מעולם לא ערערו אותי ברמה הזאת.

אני חייב לומר שהיא יפהפיה אמיתית, אופי מדהים, אוהבת בעלי חיים, יש בה נתינה לא נצלנית, אין דברים כאלה. מבחינתי(אומרים שהאהבה מעוורת) אין דברים כאלה בעולם, ואם יש אז היא בשורה אחת בטופ העולמי של הכוסיות והפצצות שקיימות ביקום הזה. היא כמו צמר גפן מתוק שבא לך לאכול אותו, הבעיה באכילה פה שבצמר גפן הזה ספציפית יש קוצים שלא נותנים לך כל כך לאכול אותו, רק טיפה טיפה בין הקוצים, ואתה מת פשוט להוריד את כל הקוצים האלה ולטרוף אותו.

מעצבן אותי שהיא לא רואה את הדברים שאני עושה, כמה אנשים היו קמים ממקום של פגיעה כלכלית חזקה בזמן משבר כמו הקורונה ומ0 שוב פעם מגלגלים עסק מחדש ומרימים אותו מעלה, כמה אנשים למרות שהם לא הכניסו שקל ב 3 חודשים היו לוקחים אותה לאילת / לצפון מוציאים אלפי שקלים העיקר שנהנה, כמה אנשים היו הולכים לסופר ועדיין קונים באותם הסכומים שהם אלפי שקלים העיקר שיהיה הכל במקרר.
או להזמין סושי כשהיא רוצה ומה לא.
בנוסף לא הגשתי בקשה לקבל שקל מהמדינה, אני לא צריך את הכסף הזה, חסכתי מספיק בשביל שיהיה לי ליום שחור.

אני כועס על עצמי על המזג שלי, אני בן אדם מאוד אמוציונלי. כנראה גדלתי בצורה שקיבלתי הכל, לא חסכו ממני כלום ואני לא יודע מה זה לא.
גם בזוגיות הקודמת שלי לא היה דבר כזה לא, כל מה שרציתי היה. אני לא ארד לפרטי פרטים אבל שלטתי ללא עוררין בקשר ההוא. לא בקטע רע אלא מה שרציתי היה קורה. וכמובן הכל בפן החיובי, אם זה חופשות, חברים בילויים, ועוד כל מיני דברים כאלה ואחרים. אין אצלי גישה שלילית.
ועם זאת היא שולטת בי כמעט ב100 אחוז, והאופי שלי לא יכול לקבל את זה שאני עובד קשה מאוד מבחינתי, ומציקים לי כל הזמן על סדר ובלאגן. אז אוקיי אני לא הבן אדם הכי מסודר בעולם, אבל יש בי נתינה אינסופית ואהבה אינסופית לבחורה הזאת וזה לא מעניין אותה.
הריבים על הסדר ועל הנקיון עברו כל גבול.
אני מביא מכין/לה אוכל לעבודה , תמיד מפנק אותה קונה לה פרחים ,מפתיע ללא סוף. ואשכרה אתה מבין שמה שאומרים זה נכון, כמה שתתן יותר יעריכו אותך פחות.

בכל אופן זה פוסט תסכול, אני מסיים וזז להתאמן בחדר כושר , לשחרר קצת.
הטיפ שלי?
מי שאוהב? תשמרו על הזוגיות שלכם, זה באמת הדרייב בחיים, כלומר הדרייב הוא אהבה. כשאתה מרגיש נאהב, כשאתה אוהב, אתה מרגיש שאתה תותח ויכול לעשות הכל.
כשזה נעלם לך, אתה (במקרה שלי) יכול להרגיש כבוי ובניצול של 30 אחוז מתוך ה100 שלך, וגם ה30 זה לא תמיד נכון.
אחלה סופש.