מאז ומתמיד המראה שלי היה מחסום לזוגיות

כשהייתי נער, התחלתי עם בחורות. תכלס, שמעתי רק "לא" אבל זה לא השפיע עלי, המשכתי לנסות והמשכתי לשמוע "לא". מה שכן שמתי לב אליו והשפיע עלי, הוא שאחרי שקיבלתי את ה"לא", אותה בחורה אמרה "כן" למישהו אחר.

למזלי הומצא האינטרנט, כבר לא הייתי צריך להתחיל פיזית עם בחורות ולשמוע לא. החברה הראשונה (נפגשנו בצ'אט של פעם) שלי הייתה רק בגיל 22. החזקתי אותה כל כך חזק, שהתחתנו. המחשבה שלי (מול עצמי) הייתה שלא אצטרך לסבול את ההשפלות שחוויתי בנערותי בכל מה שקשור ל"להתחיל" ודייטים. זה החזיק בדיוק שנה ודרכנו נפרדו. ד"א, מדי פעם כן יוצא לי להתחיל במציאות אבל התוצאה היא תמיד אותה תוצאה, שרק מחזירה אותי לקונכיה שלי.

עם השנים, פיתחתי ביטחון עצמי לגבי כל דבר שהוא אני או שהשגתי. אבל זה היה בעכריי כי מהר מאוד המראה שלי הפך להיות הדבר היחיד שלגביו אין לי ביטחון עצמי ולכן הכל נשען עליו. כשמישהי לא רצתה אותי, היה לי ברור שזה רק בגלל המראה. רובן גם טרחו לומר לי את זה, בין אם בצורה ישירה או עקיפה. אמרו לי שאני צריך לשדר ביטחון עצמי אבל באתר זה רק תמונות, ואם שם פוסלות אותי כל כך הרבה (היו מקרים שממש שאלתי את הסיבה ורוב אלה שענו, אמרו לי שזה בגלל שאני לא הטעם שלהן=מראה), אז ברור שכשסוףסוף יש לי דייט, אני אגיע עם חששות.

הייתי בלא מעט טיפולים תחת לא מעט מטפלים (וגם מטפלות). שיתפתי בנקודה הזו על ההתחלה והפידבק המיידי היה בסגנון "אתה גבוה ורזה, נשים אוהבות את זה" או "אני לא רואה שום דבר בעייתי". התשובה שתמיד עלתה לי (ופעם אחת גם אמרתי אותה למטפלת מולי): מה זה עוזר לי שאישה בת 50-60, שלא צריכה להיכנס איתי למיטה, אומרת לי את זה. תשאלי את הבת שלך, תראי מה היא תגיד.

בזמנו עשיתי סדנה, כשאחד המפגשים היה מפגש עם עוזרת המנחה על מנת לשפר סגנון לבוש. אמרתי למנחה שתשאל את דעתה של העוזרת, בלי שהיא תדע מראש על חוסר הביטחון שלי. למחרת הפגישה שאלתי את המנחה מה אמרה העוזרת שלה. התשובה הייתה: "אין לו בעיה של חוסר ביטחון אבל יש לו מראה שלא כל אחת תתחבר אליו". זה היה כל כך מדוייק וחד, שזה ממש כאב. היו עוד מקרים (חלקם השפלות של ממש) אבל אין טעם לשתף פה בהכל.

כשהייתי בשנות הנעורים וה 20+ שלי, קיוויתי שבעוד 10 שנים, המצב ישתנה, כולם יתבגרו ויבינו מה חשוב. לצערי גם בשנות ה 30 וכן, גם בשנות ה 40+ אני עדיין חווה את אותו הדבר בדיוק. האחרונה ממש לפני שבוע שאמרה לי שהיא לא מעוניינת והיא ממש לא שלמה עם זה כי אני <רשימה של דברים חיוביים> איכותי. שאלתי אם היא מחפשת ההיפך אבל היא רק חייכה. והלכה.

נחזור לטיפולים: הסיבה העיקרית הייתה לנסות לבדוק האם יש שם משהו אחר. בחלק מהטיפולים כן הייתי בזוגיות ואז המטפל/ת ניצלו זאת כדי לומר "הנה, אתה רואה?", ואני אמרתי "אף פעם לא טענתי שאף אחת לא רוצה אותי, אלא שמלכתחילה מגרש המשחקים שלי הוא קטן יותר". ומכיוון שמעבר לזה צריך גם התאמה, הסיכוי שלי למצא התאמה כזו (הדדית), נמוכה יותר בגלל "כמות משתתפות" קטנה יותר.

חשוב לי לומר, אין לי כעס או טינה כלפי אותן בחורות, ברור לי שמשיכה חשובה וגם אני ארצה להיות עם בחורה שאני נמשך אליה. העניין הוא שבסופו של דבר, החוויה שלי היא שרק בגלל עניין המראה, אני נפסל עוד לפני שבאמת מכירים אותי.

הלכתי לסוגי טיפולים שונים, חלקם יותר "שכל", חלקם יותר "הסתכלות פנימה" ורגש אבל ברגע שחזרתי למציאות, שוב קיבלתי "סטירה" שהחזירה אותי לאותה נקודה. מסביבי אני שומע עד כמה בחורים מחפשים רק מראה ונשים צריכות מעבר לזה וכל מה שבא לי לעשות זה לצעוק "בולשיט".

אז לא, אני לא חושב שאני מכוער אבל כן יש לי הסבר מאוד מדוייק לגבי מה הבעיה (בעיות) עם המראה שלי והפידבק שאני מקבל מהסביבה הוא, שהוא בעייתי בלשון המעטה. כרגע אני די אובד עצות, ממשיך לנסות ולקוות שבסוף תגיע ה-מישהי אבל הגיל עושה את שלו והתחושה היא שאם עד עכשיו לא מצאתי, למה שזה פתאום יקרה עכשיו? ואם גם בגיל שלי אני עדיין חווה את אותה חוויה מלפני 25+ שנה, אז עולה התחושה של פול גז בניוטרל בלי שום תחושה של שינוי בקרוב.