צריכה עצה בנוגע לסיטואציה לא כייפית. מה לעשות?

האמת שאני לא יודעת אם זו שאלה או יותר פריקה אבל אשמח מאוד אם תשתפו אותי בדעתכם.

אני בת 29, מעולם לא הייתה לי זוגיות רצינית.
אף פעם לא חלמתי להתחתן או להביא ילדים.
לפי דעתי חתונה זה מאוד מיותר ואני לא בטוחה שהייתי רוצה להביא ילדים עם הגנים המשפחתיים שלי.
כן רציתי מישהו שיאהב אותי אבל אני לא בטוחה למה, לפי דעתי מכיוון שלא קיבלתי אהבה בבית או משהו פסיכולוגי כזה. אבא שלי פשוט מאוד אף פעם לא תיפקד.
אם הייתי מכירה בחור כלשהו, ידעתי שהוא מעוניין בי בקטע מיני ולרוב זרמתי עם זה כי רציתי תשומת לב ואם זו התשומת לב היחידה שיכולתי להשיג אז המשכתי עם זה עד היום וכך עברו השנים וזה הפך למן ״הרגל״ כזה.
התרגלתי שלא מתחילים איתי בקטע רציני ואם מתחילים אז זה למין.

אני יכולה להגיד שמעטים הגברים שהתאהבתי בהם ועוד יותר מעטים שאהבתי. כמעט שניהם שואף לאפס.
אין לי ציפיות מגברים.
אף פעם לא הייתה לי ציפיה שבגלל איזה סטוץ הגבר יתאהב בי או משהו כזה.
או ציפייה להכיר אביר על סוס לבן.
או כל מיני שטויות כאלה.
אני מאוד ריאלית בחיים והראיה שלי שונה משאר הנשים הנורמליות בחברה.

לפני כמעט שנה הכרתי איזה בחור.
נתתי לו מס׳ ותקופה ארוכה הוא ניסה להפגש איתי אבל לא יכולתי כי אני עוד סטודנטית (ככה זה תארים ארוכים) וגם כי הייתי בתקופת מבחנים והתחילה הקורונה.
הוא לא כל כך רצה רק להתכתב ולכן אמר לי שכשאני אוכל להפגש אז שאדבר איתו.

בסופו של דבר, יצאנו לדייט ראשון ובסוף הדייט הוא אמר שהוא היה שמח להפגש איתי שוב.

וכבר תקופה שאנחנו בקשר והייתי מאוד שמחה לדבר על התחושות שלי לגבי כל מה שחוויתי עד כה.
אני לא יודעת למה ואיך אבל הוא מאוד נמשך אליי ולא בקטע מיני בעצם אני לא יודעת אם אפשר להמשך בעוד קטעים אבל כן, לטענתו טוב לו שאני לצידו.
נעים לו שאני מקשיבה לו ודואגת לו ושם תמיד לצידו.
ולו נעים להקשיב לי (לטענתו).
אני לא בטוחה שזה בגלל שזו אני שמתאימה לו כל כך, לפי דעתי הוא כמהה לזוגיות ואני ממלאת לו איזשהו חלל ריק וכשימאס לו אז הוא יגרש אותי.
בעברי היו לי קשרים כאלה שברגע שהגבר מצא מישהי יותר טובה אז הוא פשוט היה נפרד ממני.
עם הזמן התרגלתי לזה והייתי אומרת לגברים שיצאו איתי - אם הם ימצאו מישהי יותר טובה, הם יותר ממוזמנים לעזוב אותי ואני אבין.

יש לי מס׳ בעיות עם זה שטוב לו איתי:
* בחבורה שלי עם החברים שלי כולם חושבים שאני אשאר רווקה כי אני מאוד עצמאית ולא מחפשת זוגיות.
״לא לחוצה חתונה״ מה שנקרא.
הם לא מאחלים לי את זה אבל אורח החיים שלי הוא כזה.
אני טסה לבד, אוכלת במסעדות לבד, את הימי הולדת שלי אני חוגגת עם עצמי, ובכללי אני מפנקת את עצמי לבד. עושה הכל לבד ולעיתים רחוקות מזמינה חברים.

* אני תקופה חושבת לעזוב את ישראל ואם אני אפתח איתו קשר עכשיו אז בעצם אני מניחה שהוא ירצה להשאר בישראל.
בעצם אני מפחדת לפתח קשר עם מישהו מחשש שאאלץ להשאר כאן.
אני לא רוצה שיהיו לי מחויבויות כלשהו בישראל שבגללן אאלץ להשאר.

* אחת הבעיות הכי גדולות שלי היא שהוא בן אדם עשיר ואני מאוד עניה.
אני גרה בבית של ההורים שלי והם נכים זו דירת עמידר והמשכורת שלי והביטוח לאומי שלהם לא מספיקים לנו אז אנחנו חיים על הלוואות שאני מספיקה עד סוף השנה להחזיר.
אני לומדת ועובדת מאוד קשה ורצה בין מלגות.
אין מלגה שלא נרשמתי אליה וכמובן המוסד האקדמי שלי נותן לי מלגות בגלל המצב.
הוא הציע לי לעבור לגור איתו ואני לא יכולה.
אני לא יכולה לעזוב את ההורים שלי שלא נשאר להם הרבה. אחרת ממזמן הייתי עוזבת את ישראל.
ואני לא יכולה לחיות איתו כי איזו משכורת אני אתן לו כל חודש? 5000₪?
מישהו עם שכר כמו שלו ירצה לגור בדירה יוקרתית והכל שיהיה יוקרתי. אין לי כסף להשתתף בכל זה.
מבחינת לבוש הכל טוב כי הוא מתלבש פשוט אבל אין לי אפילו בגד אחד בארון אם הוא ירצה להפגש עם חברים שלו ואני אצטרך ״להרשים״ אותם.
אני לא אצליח לממן את הלימודים שלי אם אעבור לגור איתו.
והבעיה הכי גדולה בסיפור הזה שהוא מאוד עשיר ואין לנו אותה רמת חיים, אני בקושי סוגרת את החודש והוא רוצה לצאת למסעדות ולטייל וזכותו זה הכסף שלו.
אין לי מושג איך מכונת קפה ביתית עובדת ועוד כל מיני מכשירים כאלה שלי בחיים לא יהיו בבית, לגמרי מותרות שאולי בגיל 60 אני אסכים לעצמי.
אני מפחדת מאוד להתרגל לרמת חיים שלו ואז יום בהיר אחד הוא יגיד לי לאסוף את הדברים שלי וללכת, ולאן אני אלך אחרי כל זה?
ובאמת גם כשאנחנו יוצאים והוא רוצה לשלם על הכל אז אני מבקשת שלא יעשה את זה. אני מאוד מפחדת מהשליטה הכלכלית שהוא יכול לייצר. ואני משלמת על שנינו לפעמים או מבקשת לעשות איתו חצי חצי כשזה משהו מאוד יקר.
בפאב חשבתי שהוא בחור פשוט מאוד, מגניב כזה
מאזין למוסיקת רוק וכל מיני כאלה.
אבל כשהבנתי שהוא עשיר אני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ורציתי להיעלם.

גם לא נעים לי להפרד ממנו כי היו לנו כל מיני חוויות וטיולים בטבע נחמדים ובאמת בחור מקסים ומצחיק.
אני לא הכרתי עוד גברים כאלה שמאוד מכבדים אותי ואת דיעותיי.
באמת מבחינת אופי והתנהגות אני מאוד אוהבת אבל אני לא מסוגלת לחשוב על גבר עשיר.
הוא מחמיא לי הרבה ואני כל הזמן חושדת בו ומנסה להבין מה האינטרס שלו והאם הוא מסתלבט עליי.
אבל אין שום אינטרס כי לי אין מה להציע לו ואין לי בעצם כלום בחיים.
הפתרון שמצאתי לזוגיות הכמעט כושלת מהצד שלי - פשוט מחכה שהוא יעשה את זה בשבילי.
מחכה שהוא יפרד ממני.
נרקם בינינו קשר מאוד אמיתי ויהיה לי קשה להגיד לו את המשפט הקבוע שלי: ״אתה יכול להמשיך לחפש אחרות בזמן שאתה איתי״

כנראה שאני מפחדת ממחוייבות גדולה. לא יודעת.