יש לי שאלה אליכם לשם שינוי. תצאו דקה ממי שאתם, ממה שאתם, תשכחו לרגע ממכם. אתם עכשיו חוזרים אל כיתה יב, אתם לא הכי מקובלים אבל גם לא שונאים אתכם, בואו נגיד שאין לכם חברים אמיתיים בכיתה אבל לא מתעללים בכם פשוט אתם אלה השקטים שבצד, בלי הביטחון העצמי.
יום אחד אחרי שאיבדתם כבר ״חברים אמיתיים״ לכיתה אתם מתחילים לגלות שגם בתנועה שהצטרפתם אליה אתם לאט לאט מאבדים אנשים, עד שזה מגיע לדיבורים מאחורי הגב ויחס של זילזול וממש ״הבדיחה של כולם״
אתם מנסים בכל הכח להאבק בזה אבל לא משנה כמה דברים נואשים אתם עושים זה פשוט חוזר וחוזר...
עכשיו תוסיפו לזה גם שה״חבר״ שנגיד היה הכי קרוב אליכם מוכר אתכם בשקל תשעים לשיחות מאחורי הגב שלכם אחרי שפתחתם הכל בפניו ולא ידעתם על כך.
מה תעשו עכשיו? מה תעשו אם לא תהיו סביב האנשים שלכם? אם תצטרכו לחיות לבד? בגיל 17 לחזור הביתה ולא לרצות לקום יותר מהמיטה, לקוות שאיזה נס יקרה ולא תקומו יותר או תרגישו שום דבר.
אם מאז שאתם זוכרים את עצמכם בכיתה א לא הייתם הכי מקובלים או מוקפים סביב חברים ושכל פעם שאמרתם לעצמכם סוף סוף זה קורה זה מתנפץ לכם בפרצוף לאלף רסיסים.
מה תעשו אם הייתם במקומי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות