שלום לכולם,
חייב לפרוק ולשתף איזה מחשבה טורדנית שרודפת אותי כבר המון זמן
מדובר באיזה מקרה שקרה לי בעבר ומאז לא עוזב אותי לאחרונה,
עד גיל 24 הייתי בחור דיי תמים, עם לב טוב, קצת לפלף כזה, אחד כזה שהיה קל יחסית לעבוד עליו ולעשות עליו מניפולציות, זה בא לידי ביטוי במקרה הבא:
יום אחד היה אמור להגיע אל ההורים שלי מקרר מחברה שמוכרת מוצרי חשמל, אני הייתי אותו יום בבית והייתי צריך לקבל אותם
כשהם הגיעו היה איזה יתרת חוב של 200 ש"ח, אחד מהם אמר "מה שנשאר זה יתרת חוב של 200 ש"ח וטיפ למובילים", יחד עם טיפ, אמרתי "אין בעיה", חשבתי שזה משהו שכנראה נהוג לתת ולא רציתי להצטייר כאחד שלא נותן, (היום בדיעבד מבין שזה חוצפה), הייתי נראה תמים כזה, קטן מידות ורזה, כמו ילדון, מאמין שנראתי בפניו מישהו שאפשר לנסות לנצל אותו להוציא ממנו משהו(היום אני לא כזה), מפה לשם.. לא זוכר איפה אבא שלי שם את ה200 ש"ח אז ביקשתי מהם להקפיץ אותי לכספומט הקרוב, במשאית הוא שוב אמר לי "אל תשכח את הטיפ" ואני עניתי לו "אל תדאג", הגעתי לכספומט וחשבתי לעצמי ברוב טיפשותי ותמימותי חשבתי לעצמי "כמה אני אתן להם?", "אני אתן להם 100 ש"ח, 50 50 לכל אחד", כמובן שאחר כך סיפרתי לאבא שלי והוא כעס
עד היום המקרה הזה לפעמים עולה לי במחשבה ולא עוזב אותי, אני חושב לעצמי מה עבר עליי באותו רגע שהחלטתי לתת לו טיפ כמו שהוא ביקש ודרש ואיך הייתי כזה טמבל מטומטם ותמים, וניחא גם אם לתת אז למה לתת לעזאזל 100 ש"ח? מי נותן 100 שקל לאדם זר ככה סתם? מאז אותו מקרה נפקחו לי העיניים על העולם, שאסור לי להיות תמים עם לב טוב כזה והבטחתי לעצמי שזה לא יקרה יותר שוב בחיים
עבדתי על האופי שלי מאז בשנים שאחרי וגם שניתי את המראה שלי לטובה מהבחינה שאני בחור דיי גדול וקשוח כזה וגם התבגרתי
איך אני משחרר את המחשבות על אותו מקרה? זה מחרפן אותי
מעניין אותי לשמוע תגובות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות