אני מאז ומתמיד רוצה ורציתי כלב. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מלטפת כל כלב שהייתי רואה, מדמיינת שהוא שלי. בזמן האחרון לפני בערך שנתיים התחלתי ממש לרצות כלב. ההורים שלי כמובן אמרו לא, אבל הם אפילו לא נתנו לי סיבה. לא זה לא בגלל הכסף כי קודם כל- בחיים, אבל בחיים אני לא אקנה כלב, אני רק רוצה לאמץ. בהתחלה הם היו צוחקים ואומרים שהם יביאו לי כלב בן 15 וחולה כדי שלא יהיה הרבה זמן (ממש מצחיק, אמא ואבא!) ואז הם התחילו להתעצבן. אני כותבת פה כי אני צריכה עזרה. ככל שהזמן עובר אני רואה את החברות שלי מאמצות, ואני זאת שמצאה להם כלב כמו שהם ביקשו לאימוץ, כמובן שאני שמחה בשבילהם, אבל זה כואב לי. זה כואב לי לראות שמה שאני רוצה הכי הרבה בא לאחרים בכזאת קלות. ההורים שלי אמרו לי שאם אני אשפר את הציונים שלי עד סוף המחצית יהיה לנו כלב.
זה עצוב לי כי כל פעם שרואים כלב, הם מסתכלים עליי ואומרים חיי ממוצע של 95. כן, ההורים שלי הפכו להורים האלה, שכל מה שאכפת להם זה ציונים. אני שוקלת כבר לוותר. עוד מעט אני אהיה בצבא וכבר אין לי למה לנסות יותר. אני באמת מרגישה אבודה כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025