אני לא יודע איך להתמודד עם הפרידה

קצת רקע.. שמי נדב, בן 20, חייל קרבי..
העניין מתחיל ככה.. לפני שנתיים התחלתי לצאת עם מישהי.
היה לנו את הקשר הכי מדהים שהיה לי אי פעם. הייתה אהבה מטורפת.. היא לא יכלה בלעדיי וההפך. לשנינו היה כל כך טוב.. היא רק חיכתה לרגע שאגיע הביתה ולהיות איתי 24 שעות.. המשפחה שלה ממש אהבה אותי, אמא שלה הייתה הכי רגועה בעולם שהיא הייתה איתי.. הם סמכו עליי, וידעו שאני תמיד שומר עליה.. ממש המלאך המגן שלה. הייתי מחובר לסבא וסבתא שלה, והם מתו עליי.. כל המשפחה שלה הייתה מרוצה שהיא יוצאת איתי, כי הם ידעו שאני בנאדם טוב ואוהב ודואג לבת/נכדה שלהם.
תמיד שכאב לה הייתי הראשון שספג את הכאב ורק ניסה לגרום לה לחייך ולהיות שמחה מחדש. היא הייתה דכאונית תקופה ארוכה, ועם כל הקושי בצבא.. ועם כל מה שעברתי, התעלמתי מהכאב ורק ניסיתי לגרום לה להיות מאושרת.. אחרי כמה חודשים שהייתי בצבא היא כבר הפסיקה לחפש אותי.. היא לא שלחה לי סמסים, לא התקשרה אליי, לא חיפשה אותי.. שהייתי שואל למה ? " סליחה שכחתי ", " סליחה הייתי ממש עסוקה היום בבצפר" , " אני לא יודעת"..
רק הייתי מחכה לרגע שהיא תשלח לי את הסמס המסכן הזה של הדאגה והאכפתיות.. הייתי מסתכל על חברים שלי בפלוגה, חברות שלהם תמיד חיפשו אותם.. דאגו להם.. שאלו בלי סוף.. ואני ? .. הייתי צריך לחכות ולהתחנן לקצת יחס..
אבל תמיד אהבתי ותמיד הפלגתי את זה.. רק היה לי חשוב שטוב לה והכל בסדר אצלה..
חיי המין שלנו היו באמת מצויינים, היינו מאוד פתוחים מינית.. כל סופש היה ממש כיף.. אבל הרגשתי שכבר לא היה את הריגוש של פעם..
אני אקפוץ קצת קדימה.. לפני חודש וקצת, הייתי אצלה.. וגיליתי אצלה בפלאפון במקרה הודעות מבנות.. לא בקטע ידידותי.. היה תכנון להיות עם בנות אחרות מאחוריי הגב שלי..
גיליתי את זה בטינדר שמשום מה היה לה.. בפייסבוק.. ובוואטצפ..
אני באתי אליה, בלי עצבים.. ושאלתי אותה מה זה ?
היא הכחישה.. ואני כבר הייתי סחוט דמעות.. אמרתי לה, תקשיבי אנחנו שנתיים ביחד.. אני מכיר הכל וכבר יודע הכל.. בבקשה בלי משחקים ותגידי את האמת.
היא אמרה לי שהיא התחילה לפתח קשרים עם בנות ..
וגם גיליתי שהיה שיחות עם עוד בנים.. לא יודע מה היה שם..
אני הייתי בסערת רגשות.. כאילו הפילו עליי פצצה..
נעמדתי, ורק חשבתי אם לזרוק אותה, לא לזרוק אותה, לסלוח, לוותר..
אחרי עשר דקות של מחשבות ודמעות.. החלטתי להגיד לה שזה לא מגיע לי הכאב הזה, אני שנתיים נתתי לה את החיים שלי והיא פשוט נתנה לי זין בפרצוף.
לקחתי ממנה טבעת יקרה שהבאתי לה לשנה שלנו ביחד, ואמרתי לה שאני לא רואה סיבה להשאיר את זה אצלה.. ויצאתי.
מאז אנחנו לא מדברים.. מחקתי אותה מהפייסבוק וחסמתי מהסיבה שאני פשוט לא מסוגל לראות אותה.. ( לא כנקמה או כעס ) וניסיתי לעבור הלאה..
הרבה בנות בוחנות אותי ומסתכלות עליי ומנסות לפתח איתי קשרים.. אבל אני לא מסוגל רגשית להתחיל עוד קשר .. אני מנסה לצאת למסיבות וזה עדיין לא מעביר את הכאב..
אני לא מוצא את הדרכים להתמודד עם העניין..
אני אשמח לקבל תגובות יעילות.. תודה :)