אני בת 21, רוב האנשים שאני מכירה כבר חוו אהבות, חוו מערכות יחסים ארוכות/רציניות. המערכת יחסים הכי ארוכה שלי (ואפשר גם לומר היחידה) הייתה 5 חודשים..
זה תמיד נגמר רע אצלי, אני יוצאת עם מישהו לדייט ו-או שהוא מנסה לנצל אותי ומתגלה כפאקבוי או שהם נעלמים.
אני בחורה יפה, אני נראית טוב, משתדלת להיות אדם טוב, אחרי צבא.
אף פעם לא היו אופציות טובות - אתם תגידו שאני בררנית ו״לא פותחת את הראש״ אבל אני נשבעת לכם שבאמת לא היה על מה להתפשר אף פעם,
בצבא שירתו איתי בנים עם מנת משכל ובגרות של ילד בכיתה ו׳, שירתתי בבסיס קטן ואף אחד מהבנים לא היה בוגר או נורמלי, זה היה או ערסים, או פאקבויז.. היה דווקא מישהו שהיה מושלם בשבילי אבל יצאנו בזמן הלא נכון וזה פוצץ בנינו.
מהבית ספר לא הכרתי בנים כי למדתי בבית ספר דתי,
מהעבודות שהייתי בהם ניסיתי לתת צ׳אנס לחלק מהבנים שרצו אותי - ושוב, זה נגמר בניצול.. (והם הודו בזה אפילו)
אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון, במיוחד כשאני מבהירה להם שאני לא מחפשת סטוצים וכו׳..
אני רוצה שמישהו פשוט יאהב אותי בגלל מי שאני ולא בגלל איך שאני נראית וזה לא קורה.
אף פעם לא התאהבתי באף אחד, לא הרגשתי איך זה כשלמישהו אכפת ממך.. אני גם מרגישה שלעולם לא אכיר.
לפעמים אני אומרת לעצמי שאני פשוט לא שווה את זה וזאת כנראה הסיבה, שאני אוותר ואשאר רווקה לנצח.. במיוחד כשיש לי מגננות וטראומות מהגירושים של ההורים שלי ובכלל מהחוויות שלי עם גברים שכל פעם מרסקים לי את הלב.
אני מרגישה שאני לא אכיר מישהו נורמלי, במיוחד שגם אין לי איפה להכיר - האינטרקציות היחידות שלי כרגע עם גברים זה שיחות בפלאפון עם גברים ששירתו איתי (וגרים רחוק ממני), גברים מהעבודה (אין הרבה, לאחד מהם נתתי צ׳אנס ושוב, הוא שבר לי את הלב) ולקוחות (שלרוב ממש מפגרים) שמתחילים איתי פה ושם.
איך אפשר לחיות ככה? /:
אפליקציות לא באות בחשבון, אני מעדיפה את המציאות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות