אני ובעלי ביחד עשר שנים, נשואים שנה. אנחנו ביחד מגיל 18 ועברנו הרבה מאוד ביחד, גם צבא, גם לימודים, עבודות שלי ושלו, טיסות לחו"ל, מגורים משותפים. התחתנו לפני שנה ודיברנו על זה שנתחיל ילדים לא הרבה אחרי החתונה. מפה לשם הזמן עבר וכבר עברה שנה ואני עוד על גלולות. מצד אחד שנינו מאוד רוצים ילדים, אנחנו יחסית מבוססים כלכלית, הזוגיות שלנו טובה ויציבה ואנחנו יודעים שנהיה הורים מעולים. מצד שני כל כך כיף לנו ביחד ואנחנו לא מרגישים שמיצינו את ה"רווקות" שלנו עדיין, קשה לחשוב על לילות ללא שינה, על להיות אחראיים 24/7 על יצור קטן ותלותי... ומצד שני לא בטוח שבכלל נמצה את זה, זה תמיד יהיה קשה לוותר על החופש שלנו, על הספונטניות... אנחנו מסתכלים על חברים שכבר הגיעו לאמצע שנות השלושים ורק עכשיו מתחילים את כל הסאגה הזו והם אומרים בפה מלא שהם מתחרטים שחיכו כל כך הרבה זמן. הם נהנו מאוד מהביחד שלהם עד אז, אבל עכשיו הם כבר עייפים ויש להם הרבה פחות כוח ואנרגיות להשקיע, והם מודים שהיו צריכים להתחיל מוקדם יותר. אנחנו גם שמים לב שהחברים שהביאו ילדים בגיל מבוגר יותר באמת עם הרבה פחות סבלנות, ומרגישים נורא רע על זה אז מפצים על ידי קנייה של המון צעצועים יקרים ועל ידי זה שנותנים לילדים להיות הרבה עם הטאבלט וכאלה... אנחנו מפחדים להגיע למצב שלהם, רוצים לנצל את זה שעכשיו אנחנו צעירים ויש לנו כוח ואנרגיות לטפל בילד צעיר, אבל לעזאזל איך מוותרים על הזמן החופשי שלנו?? איך אפשר לקום יום אחד ולהגיד: "זהו יאללה אנחנו מוכנים"? בבקשה עצות מניסיון של הורים צעירים ומבוגרים!! איך הגעתם כזוג למצב שאתם קופצים למים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025