חייבת לפרוק את זה איפשהו...מה לעשות?

אני בזוגיות מאושרת עם האהבה הראשונה שלי ואני מקווה שגם האחרונה, ואני כל כך שמחה שפגשתי אותו ושזכיתי בבן אדם כמוהו בחיי.
הזוגיות שלנו התחילה קצת לפני הסגר הראשון ובנוסף לקורונה יש בינינו גם שעה של נסיעה באוטו. המרחק בינינו לא היה מכשול בכלל עד כה וההפך, רק חיזק את האהבה בינינו. היה לנו יותר זמן להתגעגע ולהעריך את מה שיש לנו.
הוא שינה אותי, גרם לי להוריד את כל החומות שיש לי (ויש הרבה) ולשתף גם את הדברים הקשים שעוברים עליי. עולה לי חיוך בכל פעם שאני רק נזכרת בו מחייך ונזכרת בצורה בה הוא מסתכל עליי כשאני קמה בבוקר וממלאת אותו בנשיקות בוקר טוב. אני לא מסוגלת לראות את עצמי עם אף אחד אחר מלבדו ואני גם לא רוצה. אני זכיתי באדם שמביא לי אושר יום יומי. שדואג לי גם אם זה להישאר לידי בשירותים ולטפל בי במשך לילות שלמים, או רק לראות שאני טיפה מצוברחת ולחבק אותי בלי מילים - כי הוא יודע שאני מעדיפה מעשים על מילים. זכיתי באדם שלא נותן לי לחזור לחומות הבטוחות שהיו לי אלה ללכת למקום מבטחים שבין הידיים שלו. אני מאוהבת בכל חלק בגופו, מהקטן לגדול ויודעת שגם הוא מרגיש כמוני. חברות שלי כל הזמן אומרות לי שזה מדהים כמה הוא אוהב אותי ושהן מאמינות באהבה בזכות הזוגיות שיש לנו.

הבעיה שלי היא שלפני כמה חודשים הוא יתגייס ללוחמה ימית. אני כבר בסדיר שלי ועושה שבוע שבוע והוא עדיין קורסיסט. כמו שאמרתי אני והוא רגילים לנהל זוגיות מרחוק אבל זה עדיין קשה שכל יום יש לנו 10 דקות שיחה בלחץ ויש ימים שלמים שאנחנו אפילו לא מדברים בהם כי לוקחים לו את הטלפון...ועד שהוא מגיע זה או שאני סוגרת או שהוא לא יכול לבוא אלי כי הוא נמצא רק יומיים בבית, ואני כל פעם רבה עם ההורים שלי על זה שאני כל הזמן נוסעת אליו והוא לא בא אליי (נכון, אני אולי שבוע בבית אבל שני ההורים שלי עובדים ולכן שישי שבת זה זמן חשוב להורים שלי ובכללי יש עוד מלא מעבר...).
אני מתגעגעת אליו כל כך הרבה וצריכה אותו איתי. אני עוברת הרבה יחסית בצבא ואם לא לפרוק אליו אני לא יודעת למי כן. יש לי חברות טובות שאני בקשר איתם כבר לפחות 7 שנים אבל עדיין קשה לי לפרוק, אני באמת לא יודעת איך.
נוסף על כך לפני כמה שבועיים וחצי הייתי אצל רופא נשים לבדיקה שגרתית לגמרי, הוא בדק אותי ואמר לי שהוא חושד שיש לי אנדומטריוזיס (מחלה כרונית שיש לכ-10% מהנשים) ועוד שבועיים יש לי בדיקות כדי לחקור ולראות אם זה באמת נכון...עוד לא סיפרתי לו כי אני רוצה להיות בטוחה ולא סתם להדאיג אותו. אבל, אם באמת יש לי, אני יודעת שאצטרך אותו יותר מבדך כלל ולא אוכל לבקש את זה ממנו כי זה לא משהו שבשליטתו.
הלב שלי לא שלם שאני לא איתו, והלב שלו קרוע לחצי כשהוא רחוק ממני ויודע שהוא לא יכול להיות איתי כמו שהוא רוצה. אני יודעת שהריחוק הזה רק גורם לנו להעריך יותר את הקשר ושבסופו של דבר זה רק יחזק אותנו יותר. אבל זה כל כך קשה להיות רחוקה מהבן אדם שעושה אותי שלמה ומאושרת. זה גם כל כך קשה להיות רחוקה מאהבת חיי...

כל הסיפור הזה רק גורם לי לרצות לחזור לחומות שלי ולנסות להתמודד עם הקשיים כמו שהייתי עושה פעם...אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות...