טוב ..
אז ככה ..
אני משתגעת והקטע הוא - שאני משתגעת מ-ע-צ-מ-י
שיש לי מישהו (חבר/בן זוג) - אז אני תמיד חושבת על ההוא (שיצאתי איתו ולא רצה אותי/על ההוא היצור הדמיוני הזה שבראש שלי מגיל 19 חחח)
טוב נראלי שכבר הבנתם פחות או יותר
מזה הקטע הזה ...
אני מרגישה ..(שהכנסתי לעצמי בראש איזה מין זווית מחשבה תלותית שכזו)
** אני מרגישה שכל פעם שיש לי מישהו - אני חושבת אולי אני אמצא יותר טוב
** שכל פעם שיש לי מישהו - אני נזכרת ב"הוא" שרציתי להתחתן איתו ולא רצה אותי
ומה יש בי ?! למה הוא לא רצה ?!
** שכל פעם שיש לי מישהו שאוהב אותי ומחבק אותי - אני מרגישה שזה סתם ולא אמתית
** בקיצור לא חייה את הרגע - ואם אני חייה את הרגע - אני מאמינה שזה רגע-שיקרי ולא אמיתי שנובע מאהבה
[נ.ב. - אם תהיתם וחשבתם - אז גם צדקתם - יש לי איזשהו עניין עם יחסי חוסר אמון-אהבה-שקרים - מן הסתם זה לא בא ככה ..
ההורים שלי בעיקר אמא פגעה בי עמוקות וכנראה זה נותן את אותותיו
ואני כל כך לא רוצה שהטעויות של אמא שלי מפגרת - יהרסו את חיי
אבל זה מה שקורה עכשיו]
הפחד להתחתן ולהרגיש שעשייתי את טעות חיי !!
תכל'ס אני מרגישה שגם אם יבוא לי "הגבר המושלם"
- אני יראה שזה לא מספיק לי לא מברננות-יתר אלא אולי בגלל שלא העניקו לי חום-ואהבה ואני מרגישה שזה שקר ... מה עושים ..
לא סתם אומרים על טעויות של ההורים - משלמים הילדים !!
אשמח לעצות וטיפים
אני מרגישה אבודה !!
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות