זקוקה ליותר רגישות והכלה ממנו ומרגיש לי שאין לו את המסוגלות לזה. להלחם או לוותר?

בקשר עם מישהו חצי שנה, לשנינו זו הזוגיות הראשונה.
מההתחלה ראיתי שיש לנו הרבה במשותף, טוב לנו ביחד והוא רואה אותי לטווח ארוך
אבל מרגיש לי שהאינטליגנציה הרגשית שלו לא מספיקה כדי להבין אותי עד הסוף. אני בחורה רגישה וכל הויכוחים שהיו בינינו זה על העניין הזה שהוא לא שם לב לדברים אצלי שמפריעים לי, אני נפגעת והוא לא רואה את זה כמוני, ההפך הוא משתמש בהגיון קר כקרח ועושה ממני דרמה קווין.
אני אביא כמה דוגמאות, את היומולדת שלי הוא שכח (ואנחנו כבר כמה חודשים ביחד וידע מה התאריך שלי) אותו יום רשם לי מזל טוב בהודעה אבל זהו אחכ עברנו לגור שבוע יחד ושכח מזה לגמרי. נפגעתי מאד. אחרי כמה ימים אמרתי לו שחיכיתי למשהו סמלי ממנו ואמר לי ששכח, נתתי לו הזדמנות לתקן ואותו יום הלך להפגש עם ידידה רחוקה שהבטיח לה להפגש (אני על הבוקר אמרתי לו שאין לי סבלנות והבנתי שביטל אבל הוא לא) ועוד סחב אותי ישר אחרי שפתחתי איתו כמה התאכזבתי ממנו כדי לראות אותה, בסוף לא הגעתי ונפגש איתה לבד שעתיים.. מה זה נותן לי להרגיש?! הוא פשוט לא הבין מה העניין הגדול ולא חזר בו בזה שהוא אמר בפירוש שהולכים אליה ואני זו שהבינה לא נכון.
בנוסף כשאני מבקשת ממנו דברים קטנים הוא לא נותן להם את החשיבות וזה עובר לו ליד האוזן,רציתי לעשות לנו איזו פעילות נחמדה ובקשתי בסהכ דפים ממקום העבודה שלו. ויום אחרי יום שכח (מאמינה לו שלא זוכר אבל כמה אפשר להתעלם מבקשה שאמרתי לו שזה חשוב לי?) כבר ירד לי החשק...
קצת לוקח אותי כמובן מאליו, כשאני לידו הוא יכול להתקשר לאיזה חבר ודקות ארוכות לייבש אותי, פעם אחת כזו קרתה ביום השנה החדשה כשאנחנו עם יין ורגע אינטימי והתקשר לידידה ואחכ לאחותו ועם כל הרמזים שלי שאני אומרת לו אני עייפה בוא נלך הוא לא שם לב לניואנסים.
מצד שני גם אני לא מושלמת ויש לי בעיה בלהביע את עצמי, קשה לי לפתוח הכל בצורה ישירה כשדברים כאלו קורים אז אני מרמזת והבנתי שזה לא יעבוד ככה, כי הצד השני לא מבין ובסוף מתפוצצת אחרי הרבה אכזבות מצדי כשאני לא יכולה עוד.
לפני כמה ימים פתחתי איתו הכל וגם אחרי שיחה כזו הרגיש לי שהוא באמת ובתמים חושב שאני מגזימה, הוא אמר לי שצריך לחשוב על ההמשך בינינו ואמרתי לו שגם אני
אם זה תלוי בי- אני לא יודעת מה לעשות, אם הוא מחליט להלחם עלינו זה ידרוש ממנו הרבה רגישות שלא בטוחה אם מסוגל לתת, ומצידי לנשוך שפתיים ולתת לו צאנס אם משתנה בשביל שיהיה לנו טוב יחד (והוא משתדל אני יודעת, בתחומים אחרים כשאמרתי לו שהציניות והבוטות שלו מפריעה לי הוא לקח את עצמו בידיים ועשה שינוי גדול מאד)
אני לא רוצה להכוות שוב ושוב, ולתסכל את שנינו כשאני לא מסופקת ממנו רגשית כשהוא נותן את המקסימום מצידו.
ניסיתי לתאר פה את שני הצדדים שלנו, לא להפיל הכל עליו כי גם אני לא מושלמת אבל בשורה תחתונה התקווה שאולי ישתנה בשבילי אולי בכלל לא במקום ואני צריכה לשחרר
מה דעתכם?