אין לי חברים. אף פעם לא היו לי חברים אמיתיים.
בחטיבת הביניים עשו עליי חרם.
הכרתי את החברה היחידה והכי טובה שלי שנה שעברה, שעברתי לבית ספר רחוק. חוץ ממנה כולם היו סבבה אליי אבל לא התייחסו אליי מי יודע מה.
היא ישר התחברה אליי, שלחה לי אלף הודעות ביום.
לפעמים הרגשתי שהשיחות איתה גורמות לי לרצות לבכות. היא תמיד דיברה רק על עצמה, התעלמה ממני, תמיד הייתי שם לעזור לה בהכל. היא מעליבה אותי כל הזמן. מצד שני,היא תמיד היתה רוצה להיפגש איתי. התחברתי לילדה נוספת מהכיתה שלי והיא תמיד חפרה לי שאנחנו החברות הכי טובות ולא להתקרב אליה יותר מידי. בבית הספר שלי אני נחשבת ילדה יחסית מגניבה אבל לא באמת יודעים כמה שאני רגישה וכל מה שעברתי.
גיליתי שהיא נרקיסיסטית. יש לה בדיוק את אותם התסמינים כמו של החבר הכי טוב לשעבר שהיה לי.
ואני פשוט לא מצליחה להפסיק להיות חברה שלה כי דווקא עכשיו מצאתי חברה. למה אני תמיד נופלת על האנשים האלה?! אני באמת חשבתי תקופה שיש לי בעיה בגלל זה. תמיד חלמתי על חברות הכי טובות האלה שאפשר לספר להן משהו בלי שהן יפסיקו אותך או יגידו לך שאת ילדה חופרת טיפשה מטומטמת ולא מעניינת.
תעזרו לי בבקשה, תודה על הקריאה❤️ וסליחה על החפירה.
אה והיא אמורה לבוא אליי ביום חמישי. בכל ימי חמישי. אכפת לה רק לשחק עם המכונות משחקים שלי. ולחפור.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות