היי
אציג את עצמי . אני בת 22, בשנה הראשונה שלי ללימודי תואר לא פשוט בכלל בתחום המדעים
אתחיל ואומר שהמצב הנפשי שלי לא בשמיים מאז השחרור לפני שנתיים , לא עשיתי טיול גדול לא התנתקתי התחלתי בסוג של מרוץ לקבלה ללימודים..
אני מרגישה בסוג של מירוץ תמידי אפשר להגיד שאין לי אנרגיות להמשיך אותו.
אני הייתי בן אדם מאוד אופטימי ושמח בצבא יקרה מקרה שסוג של פגע לי בבטחון בתפיסה כלפי המציאות ומאז אני באמת מפתחת יותר ויותר חרדות
יש לי בן זוג כבר המון זמן וגם איתן אני מרגישה מן מועקה המון כי אני לא מצליחה להכיל רוב הזמן את הקשר ובכלל אותי. אני מנסה לשמוח אבל מרגישה רק ביטוי לתחושות כמו מתח ודיכאון. הקורונה החמירנ את המצב כי התנתקתי מאנשים והרבה יותר קשה לי להיות במצבים חברתיים . בלימודים יש קבוצות של חברים שיוצאים ואני גרה רחוק ולא בדיוק בקשר אין לי שם חברים ולהגיד את האמת, להיות לבד במסע הזה של התואר זה לא פשוט בכלל בכלל. בנוסף אני מרגישה שאם אני אעבור עיר גם להיכנס לחבורןת האלה סוג של מאוחר כי הקשרים ביניהם חזקים
אני לא יודעת אם עדיף לי לפרוש ופשוט להתנתק לטוס לכמה חודשים לחוות לצבור אנרגיות או להמשיך למרות שקשה לי , ממש (באמת לא יודעת כמה זה שווה אץ הבריאות הנפשית)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות