מאז שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגישה בודדה ולבד, תמיד הייתי מוקפת חברים ופתאום בקורונה הבנתי שאלו לא היו חברויות אמיתיות ויותר שטחיות. לאחר מכן אני והחברה הכי טובה שלי רבנו, זה הרגיש שהיא פשוט חיפשה סיבה לריב כדי לסיים את החברות בינינו וזה באמת מה שקרה.
מאז הביטחון העצמי שלי ממוטט, לא מספיק שהרגשתי עוד לפני שאין לי באמת חברים אמיתים, זו שמכירה אותי הכי טוב גם לא רוצה להיות חברה שלי יותר, אם כך למה שמישהו ירצה בכלל להיות חבר שלי..
ניסיתי מאז להרים את עצמי להיפתח לאנשים חדשים, לנסות להכיר בחורים באפליקציות אך אני מרגישה במבוי סתום.
כל התקשורת שיש לי עם אנשים זה לגבי הלימודים או העבודה, אף אחד לא שולח לי הודעה כדי לעשות משהו או לבלות, נמאס לי להסתכל על הטלפון לראות את כל האנשים מהעבר מבלים עם החבורות שלהם ורק לי אין עם מי לעשות דברים.
אני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה, אני בעיקר פוחד מהקיץ כאשר אסיים את הלימודים ואז באמת אף אחד לא ידבר איתי..
זה קשה, כבר כשנה שאין לי את מי לשתף באמת ברגשותי, אני לא רוצה להיפתח בפני המשפחה שלי כי הם לא האנשים שמדברים על דברים כאלו ואני יודעת שהם רק ילחצו מזה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025