תאמת שזאת לא שאלה, סתם צריך מקום לפרוק ושיהיה אנונימי, אז לא באמת משנה לי אם יהיו עצות או לא...
בכל מקרה, אני בחור דתי בן 24, ויש לי דילמה שפשוט אין לי פתרון נראה באופק.
כמו שציינתי אני בחור דתי, וגם התחנכתי תמיד במקומות דתיים. אף פעם לא הייתה לי חברה, ותאמת שלא היו לי יותר מידי קשרים עם בחורות בכלל.
לאחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר מחפש את הקירבה הזאת, אפילו סתם מגע או חיבוק, ואני לא באמת מבין למה, אולי חשהו ביולוגי מי יודע.
מצד אחד אני נקרע בין מה שנכון לעשות לפי מה שאני מאמין בו, למה שנכון לעשות עבורי כרגע.
הכוונה פה מבחינה דתית, כי הרי מבחינת הדת יש פה בעיה בכל הנושא אם זה ללא נישואים, מצד שני אני באמת מרגיש שאני מתחרפן מזה אם אני לא אשכב בקרוב. לא ידעתי שזה באמת יכול לשגע אותי כל כך, ואפילו מקשה עלי להתרכז בלימודים מרוב שהדחף כל כך גדול.
צד נוסף, חברה זה משהו שאני גם בכללי לא מרגיש שאני יכול להתחייב לו כרגע, כי הלימודים מעמיסים עלי גם ככה, ואני לא חושב שזה הוגן כלפי מישהי שאני לא אתן לה יחס כל כך כמו שהיא צריכה.
גם מבחינה דתית יכולתי לנסות לצאת עם הרבה בחורות, אבל איכשהו רוב הבחורות דאני מדבר איתן וממש מתחבר אליהן, הן לא דתיות, ואני ממש לא רוצה להיכנס לבעיתיות הזאת של דתי ולא דתיה, זה סתם כאב ראש לשני הצדדים.
גם מבחינה של חברה לדוגמא, לא איכפת לי אפילו אם היא תלך בלי כיסוי ראש או עם מכנסיים, קצר וואטאבר, אבל אני יודע שמבחינה משפחתית גם לא יקבלו את זה הכי טוב.
וכן, אני יודע שאני צריך להקשיב לעצמי ולא למה שאחרים יגידו, אבל בפנים אני יודע שאני טועה, אבל לא מצליח להשלים עם זה, ולכן אני תקוע בין הפטיש לסדן. או בקיצור, התעייפתי ממש וכבר אין לי כוח לזה. חבל שלא נולדתי א מיני וזהו, כי כרגע אני על סף שיגעון נראה לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות