בן הזוג שלי רצה להיפרד, הלכנו לטיפול זוגי, וכשאני פתאום רציתי להיפרד הוא התחרט

אני ובן זוגי בזוגיות כבר 3 שנים, וגרים ביחד. בדייט ה5 בערך הוא ציין שהוא אוהב לשחק פוקר על הרבה כסף, וכשאמרתי לו שזה פחות מתאים לי הוא אמר "אין בעיה אני אוותר על זה". הוא חיזר אחריי בלי סוף, ולקח לו בערך 7 חודשים להשיג אותי. בשנתיים הראשונות הוא היה מדהים, רגיש ואכפתי כלפיי, ובשנה הנוכחית דברים השתנו והוא נהיה אחר. הוא הציב לי אולטימטום שהוא חוזר לשחק בפוקר, הוא נפגש עם חברים הרבה וחוזר ב3 בלילה, כשאיתי הוא הולך לישון עד 23, הוא לא מעריך שום דבר שאני עושה למענו והוא כבר לא מפרגן לי יותר או זורק מילה טובה.. אני פשוט מרגישה קטנה בזוגיות הזאת. כשניסיתי להעלות את זה בכל השנה האחרונה אנחנו רבנו בלי סוף, והוא לא הסכים לשנות את הגישה שלו כלפיי ואפילו אמר לי שהוא רוצה להיפרד, שהפערים בינינו יותר מדי גדולים ושרע לו. חשוב לי רק לציין שהסיבה היחידה שרע לו לפי מה שהוא אומר זה בגלל הוויכוחים על הפוקר (הפוקר זה חלק ממנו וזה עושה לו טוב) והרצון שלו להיות חופשי (רוצה לא להקדיש באמת זמן לזוגיות) ונהייתי סוג של מובנת מאליה. עדיין, משהו לא נתן לי לשחרר ממנו, כנראה כבר כי אני מאוד אוהבת אותו. הצעתי לו ללכת לטיפול זוגי, והוא הסכים. אחרי 2 טיפולים, המטפלת נתנה לו שיעורי בית שיקצר את הפגישות שלו עם החברים עד ל00:30, ככה שהוא יוכל גם להנות עם החברים אבל גם להינות מקצת זמן איתי לפני שהולכים לישון ושני הצדדים יהיו מרוצים (יש לציין שהם נפגשים ב19:30, ככה שזה מספיק שעות. הוא אמר לה שאם הוא יצא בשעה הזאת הוא יהיה חריג בין החברים, הם יסתכלו עליו עקום והוא ירגיש תחושה של חוסר סיפוק. בנוסף הוא אמר שהוא לא רוצה לבלות איתי הרבה זמן. המטפלת הייתה המומה ואמרה לנו שאין לה עוד איך לעזור לנו ואין לנו טעם לבוא למפגשים נוספים כי צריך רצון לפשרות משני הצדדים. כשהוא הלך לשירותים היא אמרה לי "זאת באמת הזוגיות שאת מאחלת לעצמך? תחשבי טוב טוב". הדבר הזה היכה בי, ונפל לי האסימון שנתתי לו ממש לדרוך עליי כשאני בעצם הסכמתי לכל הפשרות שלו והוא אפילו לא מסוגל לקצר את המפגש עם החברים בשבילי. תמיד המשפחה והחברים שלי צידדו בי והמשפחה והחברים שלו צידדו בו, אבל הפעם זאת הייתה דעה של גורם מוסמך, ולכן לקחתי אותה בכובד ראש. הגענו הביתה, ואמרתי לו בהכי כנות והשלמה שאני סופסוף חושבת עם הראש, ומגיע לי מישהו שיעריך אותי ויגרום לי להרגיש נאהבת, ואם הוא לא יעריך מישהו אחר כן יעריך, ואני עד סוף החודש אצא מהדירה. הוא סוג של התהפך, אמר לי שהוא יכול לוותר על הפוקר לכל החיים בשבילי, הוא יקצר את המפגשים עם החברים בשבילי ויחמיא לי וירים לי ויגרום לי להרגיש מוערכת, והוא מצטער שהוא לא גרם לי להרגיש ככה. אמרתי לו שאני גם ככה בעיצומה של תקופת מבחנים, ככה שאולי עדיף שאני לא אהיה מוסחת מפרידה ועוד חודש בערך שהיא תיגמר, אני אקבל החלטה, והוא אמר לי "את תראי בחודש הזה שאני אשתנה". אבל אני לא רוצה לראות רק לחודש, אני רוצה לדעת שאני לא מבזבזת עליו את הזמן שלי בזמן שאני יכולה להכיר גבר אחר שיעשה לי טוב תמיד. הוא טוען שהוא באמת הבין שהוא לא עשה פשרות בזוגיות ורק אני תמיד עשיתי והוא לא יכול לקבל הכל, ואני מפחדת שהוא יחזור להיות אותו אחד מזלזל שרוצה להיות כמה שיותר לבד והוא עושה את זה רק כי אני רציתי להיפרד ממנו או כי הוא אוהב אותי קשה להשגה או משהו כזה, וזה לא תקין בכלל.. צריכה לציין שההורים שלי והחברים שלי כולם אומרים לי "עץ עקום לא מתיישר" ושהוא יחזור לסורו, אם לא עכשיו אז בעתיד, וכשנהיה נשואים עם ילדים זה כבר יהיה יותר בעיה. אדם שרוצה רק חופש אחרי יום עבודה קשה ירצה אפילו יותר חופש בעתיד כשיהיה לו ילדים וקושי יותר גדול... ובנוסף לזה יש מישהו מאוד חמוד שעובד איתי, שמת לצאת איתי ויש לנו מן מתח כזה באוויר אבל זה לא מתאים בגלל הבן זוג, והידיעה הזאת גם שיש מישהו חמוד שאולי יהיה יותר קרוב למה שאני רוצה משגעת אותי, כי אולי אני אפספס אותו כי אני נתקעת על הנוכחי שבכלל לא מתאים לי. מה לעשות? לבחון אותו? לחכות תקופה? להיפרד? אני מבולבלת...