הסיפור שלי מתחיל בזה שיצאתי מהצבא בעקבות פטור שהוצאתי (רפואי)בגיל 19 ומישם כל מה שיכל להתסתבך...מסתבך.
רוב החברים שלי בצבא, ואלה שלא מתגייסים בזה אחר זה ואני נשארתי לבד..בהתחלה זה לא הורגש כי הייתה קורונה וסגרים וכו..אבל עכשיו אני שם לב שאין לי עם מי לצאת או לבלות נשארתי אחרון..אין לי גם בת זוג
כולם התגייסו לי הכירו בצבא חברים יוצאים סופ"שים
ואני בבית תקוע בפלאפון עם עצמי..
באופן כללי אני גם מרגיש תקוע וחלש אופי
אני עובד 6 ימים בשבוע שגם ככה זה דכאון
אני סטודנט בקורס ,והתחלתי להזניח את הלימודים שלי...איבדתי מוטיבציה בתחום אותו בחרתי ללמוד..אין לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים...החלום השחור והאפל שתמיד היה לי זה מהמצב הזה, והנה זה קורה אני פשוט אבוד..
אני קם בבוקר הולך לעבודה חוזר אחה"צ אחרי 9 שעות עבודה נזרק על המיטה לוקח ג'וינט(התחלתי לאחרונה לעשן) ,וגולש באינטרנט הלוך ושוב עד הלילה, מצחצח שיניים ועולה לישון...והכל בלופ שוב ושוב כל יום.
הפלאפון שלי דומם..אין הודעות כלום גם אין לי אינסטה וכאלה יש לי רק פייסבוק וזהו אני מתחיל לאבד את זה..אני מתעורר יום אחד וקולט שאני כבר בן 22 זה לא נתפס מרגיש לי כאילו רק עכשיו סיימתי תיכון..
עצוב לי כל כך, לא חלמתי שאני יגיע לחוסר מעש ככה
לחוסר שאיפות ודיכדוך...מה עושים מכאן? איך עוצרים את הלופ המתיש והאובדני הזה?!..
תודה למי שקרא.
פשוט עצוב לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות