חברות של 6 שנים שמתפרקת, מה לעשות אחרת?

היי. אקדים ואציין שהסיפור קצת מורכב אז תהיו איתי!
יש לי חברה טובה בערך 6 שנים, ואנחנו חלק מ5 חברות קרובות מהתיכון. אני באמת אוהבת את הבחורה הזאת, והייתה לנו חברות מדהימה עד לפני חודשיים.
אתחיל בזה שאבא שלי נפטר לפני חצי שנה מסרטן, אחרי תקופה ארוכה בה ידענו מה הולך לקרות.. ואבא שלה נפטר לפני חודש בפתאומיות מהתקף לב.
הייתם חושבים ששני הסיפורים הטראגיים האלו יקרבו בנינו עוד יותר? אז זהו, שלא.

כשאבא שלה נפטר הגעתי לשבעה ביום לפני האחרון כי היה לי מבחן באוניברסיטה וגם לא הרגשתי רע בנוגע לזה כיוון שכשאבא שלי נפטר היא גם הגיעה רק לשבעה ליום-יומיים. הייתי גם הראשונה שאיבדה הורה בחבורה אז לא לקחתי ללב וחשבתי שבאמת ככה צריך שחברות יתנהלו ברגע המשבר הזה.
הגעתי ביום של המבחן, כמה שעות לפני המבחן (וגם אחריו) בגלל שהיא כתבה לבן זוגי שהיא מאוכזבת ממני.

הזמן עבר ובאמת חשבתי שהתגברנו על האכזבה.
לפני כמה ימים היא עזבה את קבוצת הווצאפ של החברות וכששאלתי אותה למה הבנתי שזה בגלל שאנחנו לא רושמות לה על בסיס שבועי ושואלות לשלומה.
לדעתי, ומנסיון, כשרושמים לך אחרי שבן אדם נפטר "מה קורה" לרוב התשובה תהיה אותה תשובה אלא אם כן מרצון ויוזמה הבן אדם בא ומספר את מה שעובר עליו. אני באמת שם בשבילה גם אם היא תתקשר ב3 לפנות בוקר, אגיע אליה ברגל 20 דקות הליכה אם צריך! אבל אני עוברת המון דברים בעצמי (לימודים, אבדן אבא, עבודה ובעיות רבות במשפחה) וביום-יום לא עולה לי במחשבות לכתוב לה ואני גם לא רוצה לכתוב לה אם זה לא בא מרצון וסתם כדי לסמן וי.

היא לא רואה את זה כך ואני ממש מרגישה את הריחוק מתחיל בלי לדעת מתי הוא יסתיים.
גם כל פעם שאנחנו מדברות על זה, היא משווה בין המקרים ומציינת שהיה לי זמן להפרד מאבא שלי כשלה לא היה זמן.. ואז כשאני מנסה להסביר שהיא לא התנהגה אחרת כשאבא שלי נפטר היא מתלוננת על כך ש*אני* משווה. אני באמת מרגישה לא נעים לנהל את הויכוחים האלו, לא נעים בשבילי ולא נעים בשבילה. אף אחת מאיתנו לא צריכה את זה על הראש, אבל זה שם. ואני מפחדת שאם אנחנו לא נדבר על זה, המחשבות אצלה ירוצו ולאט לאט יתנתק הקשר.

אני באמת זועקת לעזרה, כי אני מרגישה ששום דבר שאגיד או אעשה לא יעזור ורק יזיק.
תודה למי שקרא עד כאן ולמי שיגיב.