אני כל כך מתביישת להודות בזה, אני אשמה בהכל.
אני אישה עובדת, 12 שעות ביום, בעלי הוא איש עסקים.
את הילדים היינו רואים בעיקר בסופי שבוע, והמטפלת הייתה איתם 24 שעות ביממה.
כלכלית לא היה חסר להם כלום, אבל אחרי המון שנים ואחרי המון קשיים הבנתי שכסף זה כלום, הרגש הוא זה שמחנך, מלמד ועוטף את הילדים שלי.
עליתי על זה מאוחר מידי, בני הגדול הדרדר לסמים, בתחילה זה היה עישון של גראס, אני ידעתי שהוא מעשן גראס אבל לא ייחסי לזה חשיבות רבה, כי מי לא מעשן בימנו?
אחרי זמן קצר מאוד הוא החל להדרדר, כיום מצבו ממש קשה, הוא נכנס לקריז והוא חייב להזריק לעצמו כל יום!!!
אלוהים ישמור איך הגענו למצב כזה??
בעלי כבר מיואש ורוצה לזרוק אותו מהבית והוא לא מבין שרק אני והוא אשמים בזה!
אני רוצה לשלוח אותו למוסד גמילה בחו"ל, מוסד מצליח ותומך.
אני מוכנה לעשות הכל כדי שבני יחזור להיות בן אדם רגיל, בלי קריזות בכל שעה.
למי עליי לספר?
מה לעשות בנידון?
איך לשכנע את בעלי שרק אנחנו אשמים ואנחנו צריכים לתת לבננו יד גם בזמנים רעים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025