נהיה תלותי יותר ויותר ומאבד את עצמי. מה לעשות?

היי, המקרה שלי מסובך...
אני בן 21, חזרתי בשאלה בגיל 17 כשיצאתי מישיבה חרדית שבה רמסו כל חלקה טובה שהייתה בי ובעיקר את הביטחון שלי. דרכו עליי ודאגו שאני ארגיש אפס ויחשוב שאני אפס כל חיי. כל זה תוך כדי שהמשפחה שלי משתפת עם זה פעולה וההורים ממשיכים את מסע הרמיסות גם בבית... כן. עברתי ילדות מאוד קשה. וזה אני חושב שזה מידע דיי חשוב לשאלה למטה.
אף פעם לא הייתה לי חברה. חשוב לי להגיד שכן הייתי בקשר עם בנות אבל אף פעם זה לא התקדם לשום מקום בגלל חוסר בטחון שלי.
במהלך השנים של אחרי החזרה בשאלה בניתי לעצמי סוג של מעטפת פייק-ביטחון כזאת של דמות קשוחה שנותנת לי ביטחון והמעטפת הזאת דיי עזרה לי באמת לבנות לאט לאט בטחון אמיתי.
אני בן אדם מאוד רגיש אבל אני מדחיק עמוק עמוק את הרגשות שלי וזה נותן לי להרגיש ״גבר״ ועם בטחון. ובאמת כלפי חוץ כולם בטוחים שאני חזק פיזית ונפשית עם ים בטחון ולא יודעים שזה הצגה. חשוב לי להגיד שאני אדם חברותי מאוד ו״מלא ביטחון״ במרכאות כמובן.
לא אין לי קושי חברתי או משהו כזה.
עכשיו לגוף השאלה: אחרי שנה שהייתי עסוק רק בעבודה ובקושי הייתי עם חברים והייתי דיי לבד בשנה הזאת, הכרתי בחורה לפני חצי שנה. החיבור היה מהיר מאוד הדברים זרמו וממש נהיננו אחד עם השנייה, עד שאחרי חודשיים שלושה של קשר הבנתי שהיא אשכרה כמוני! אנחנו מרגישים את אותו דבר, יש לנו אותו אופי, אותה גישה, אשכרה שכפלו אותי. פה התחלתי להבין שזאת הבחורה שאני רוצה לחיות איתה והתחלתי ממש לאהוב אותה(מה שכבר היה מוזר לי לחוות רגש כזה) מהר מאוד קיבלתי סימנים מימנה והבנתי שזה הדדי...
באותו זמן היא סגרה טיול לחול לחצי שנה עם חברה. שמנו את הדברים על השולחן, והחלטנו שכרגע לא נתקדם לשום מקום בגלל שהיא טסה, ואין טעם להתחיל משהו עכשיו לפני שהיא עוזבת.. לא חשבתי שזה יהיה בעיה, ואת האמת הייתי דיי בטוח שהקשר יתנתק באיזשהו שלב בגלל הבדלי השעות בנינו ולכן לא בניתי ציפיות יותר מידי.
לפני חודש היא טסה ופה מתחילה הבעיה. בשבוע הראשון בקושי היינו בקשר, ואז מהשבוע השני אנחנו בקשר יום-יומי! ממש מדברים כל יום ואני מזכיר שהיא בטיול בקצה השני של העולם! תמיד אנחנו מוצאים את הזמן לדבר. מהר מאוד הבנתי שאני אוהב אותה הרבה יותר דווקא כשהיא רחוקה, ואני לא מפסיק לחשוב עליה..
פה הבנתי שאני תלותי.. כמה תלותי? הרבה. (מזכיר שזאת האהבה הראשונה שלי-לא היו לפני כדי לדעת את זה) כל הודעה שלה משנה לי את המצב רוח, אם אנחנו לא מדברים יומיים אז אני נכנס לדאון וכועס שהיא לא יצרה איתי קשר (אפילו שאני מבין שהיא צריכה את הזמן שלה להינות!! אני מבין את זה ואני אפילו שמח בשבילה!!!אבל זה עדיין ההבנה הזאת לא עוזרת לשנות את המצב רוח.) כל סטורי שהיא מעלה מקפיץ אותי כי הרי אני חייב לדעת מה קורה איתה, אם למשל שלחתי לה לילה טוב והיא החזירה לי רק למחורת בבוקר אז זה משפיע עליי כל היום (תלותי קלאסי) היא סיפרה לי שהיא הכירה כמה בחורים נחמדים והם מוצאים חן בעניה והיא מתחברת אליהם אז זה ישר הכניס אותי לעצבים ועצבות, וכמובן שאני עושה את הכל בקלאס ולא מטריד מידי והיא לא יודעת על זה..
עכשיו אני יודע שזה לא נורמלי ולא בסדר בכלל - ואפילו אובססיבי שאני חושב את כל הדברים האלה, אבל זה לא עוזר לי שאני יודע!! אני רוצה לשנות את זה!!
אני מרגיש שאני מתחיל לאבד את עצמי בגללה. חוץ מיזה שאני נהיה רגיש מידי ומציפות אותי מלא רגשות (מה שלא מוכר לי בגלל המעטפת שידברתי עליה למעלה)
אני לא מפסיק לחשוב עליה ולדאוג לה וזה כבר נהיה ממש מטריד! והמחשבות לא מניחות לי. בעבודה, בבית, באירועים, בנסיעות, הכל היא והיא והיא. אני באמת נלחם בזה ומנסה לשמור על קור רוח אבל אני לא מצליח ואני מרגיש חוסר שליטה מטורף ואני הולך להשתגע.
כמובן שאת כל זה * רק אני יודע* וכלפי חוץ לא רואים עליי כלום, מה שהופך את זה להרבה יותר קשה.
בשבועיים האחרונים זה התחיל ממש להשפיע עליי כשאני בלי מצב רוח כי קשה לי שהיא רחוקה והיא מתחילה להשים לב שמשהו לא בסדר. אני באמת לא יודע איך לצאת מהמצב הזה ולהחזיר לעצמי את השמחה שהייתה לי ואת הקשר הבריא שהיה לנו לפני שהיא טסה(כן קשה לי להגיד את זה)

אני מתחיל על לחשוב לחתוך את הקשר הזה מחוסר ברירה כי היא שמה לב שמשהו לא בסדר ואני לא מצליח לשחק אותה יותר שהכל בסדר וגם כי אני יותר עצוב איתה מאשר שמח.. כל כך עצוב לי שהיא רחוקה ואני מרגיש תחושה של ׳פספוס׳ ואני נכנס לדכאון וזה משפיע עליי בתפקוד היומי.
אני מבקש מיכם עזרה כי את עצמי אני לא מוכן לאבד פה. ואני בדיוק בכיוון לשם. בבקשה.
תודה לכל העונים העוזרים ואפילו אלה שנותנים כמה מילות עידוד!