אני כותבת את השאלה הזאת עם דמעות בעיניים. רע לי ברמה שקשה לי לבוא לשם, אני קודם כל לא מצליחה לישון בלילה לפני בית ספר כי אני בחרדות ויש לי כל כך הרבה מחשבות שאני לא נרדמת.
אני לא סובלת את כל המערכת הזאת, אני מרגישה שאין לי כבר כוח להיסגר בכיתה כל היום או בכלל לבוא למקום הזה כי אני מרגישה כמו חיה כלואה.
אין לי חברים בבית ספר, אני מרגישה כל כך לבד עד שיש לי חרדות ואני מגיעה למצב שאני מפחדת להיות ליד התלמידים או המורים.
אני באמת מצאתי את עצמי מקווה שנחזור ללמוד בזום כי אני לא יכולה לצאת מהבית בבוקר. הדבר היחיד שמחזיק אותי זה שאני בכיתה י"ב ושעוד כמה חושדים אני אוכל לברוח משם.
איך לספר לאמא שלי את כל מה שכתבתי כאן? אני מצד אחד חייבת לספר למישהו וחייבת עזרה ומצד שני אני לא יודעת איך לספר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות