אני עם ל3 ילדים קטנים חייה בבית של אמא שלי לא מרצון(גם היום לא רוצה אותי בבית שלה).
הייתי תקופה של שנה 7 חודשים במקלט לנשים מוכות.
אני קמה כול בוקר למילים כמו תעופי מהבית הזה ורק שאני אמות את תהיי שמחה(משפטים שאמא שלי אומרת לי) .
עכשיו בטח אתם שואלים את עצמכם למה אני פשוט לא עובדת אז אני עם תינוק בן 6 חודשים בבית ועוד ילדה בת2 וילדת בן 9.
מהרגע שאני זוכרת את עצמי אמא שלי שנאה אותי ואת עצם קיומי. אף פעם לא נתנה חיבוק או כתף אוהבת . נתנה לי להיכנס לבית שלה אחרי המקלט רק כי פחדה שאנשים ידברו(משהו שמנהל אותה!)
יש לי אח שקטן מימני בשנה והיא נותנת לו הכול מהכול תמיד נתנה לו.
האח הזה(כמה שאפשר לקרוא לו ככה)מת שאני יעוף מהבית כול פעם מחמם את אמא שלי אלי.
אני ישנה בספות בסלון עם הילדים שלי והתינוק בעגלה. הבית קטן רק 2חדרי שינה ואחי החליט להשתלט על החדר לא נותן לי אפילו להיכנס לשם.
אמא שלי מתעצבנת אלי על זה שיש שקיות עם בגדים בסלון ולא מבינה שאין לי ארון לשים בו בגדים אז זה בשקיות.
מתעצבנת שהילדים מבלגנים אני מנקה אחריהם אבל היא רוצה שיהיה מבריק כמו בית מרקחת.
קיצר אני מרגישה תיסכול ורע לי באמת שרע
יש לי אחות בת 20 שבאמת מנסה לעזור לי אבל שוב הם יוצאים אליה ומקללים אותה כשהיא עושה את זה.
לא יודעת למה אמא שלי שונאת אותי כולכך .
אני אדם אופטימי בטבע שלי אבל אני אשכרה מרגישה התעללות נפשית אין לי כוח כבר לפעמים אני חושבת לשים קץ לחיים אבל הילדים שלי מחזקים אותי אני מפחדת אליהם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות