ריב עם החברה הכי טובה - חשובה אני לא מאוהבת בה והיא לא בי!

אוקיי הייתי רוצה שתעזרו לי להבין כמה טעיתי או להיפך אז זו תהיה מין חפירה:
הייתה לי חברה טובה כבר מהיסודי מכיתה א הכרתי אותה אבל בכיתה ה-ו נהיינו חברות טובות באמת, במשך השנים שמרנו על קשר טוב והיינו צמודות מאוד אף על פי כמה ריבים רציניים בדרך. חשוב לי להוסיף גם שתמיד כשהסתכלו עלינו מהצד חשבו שאני, השקטה הלא בולטת, הצלע המנוצלת בחברות הזו והיא היותר מובלטת מוחצנת היא בעצם נצלנית גם אם בלי כוונה. אני בחיים לא ראיתי את זה ככה! היינו משתפות ותומכות אחת בשנייה באותו האופן וידעתי עליה הכל ! לא פעם הסתכלתי על הביטחון העצמי שהיא הפגינה כלפי חוץ ( אף על פי שידעתי שזה שקר) ורציתי את זה גם אבל בחיים לא קינאתי או איחלתי לה רע . עברו שנים ואנשים ייעצו לי להתרחק ממנה בטענה שהיא בן אדם טוב אבל היא מתחילה לעשן ולשתות ותסחף אותי אחריה לעשן ולשתות ובסופו של דבר גם אתדרדר בלימודים כמוה, דחיתי את הטענות האלה על הסף, התדרדרתי בלימודים גם בלי עזרה שלה וזה שהיא מעשנת ושותה לא קשור אליי ושזו לא סיבה להתרחק, אמרו שהיא גם לא באמת טובה לי אבל גם את זה דחיתי כי הם לא היו יודעים כמה היא הייתה מעריכה את הדעות שלי מבחינתי הייתי הצלע היותר מאוזנת והיא הסופה ויחד היינו גורמות לחברות הזו לעבוד. באיזושהי נקודה אני לא יכולה לשים עליה את האצבע התחלתי לחשוב שאולי היא לא באמת מתייחסת אליי כי הרגשתי שאנחנו מדברים רק עליה ואף פעם לא עליי (חייבת לציין שלא קרה בחיים שלי יוצר מדי ובכל זאת )אבל הנחתי לזה כי ידעתי כמה היא אוהבת אותי, ידעתי כמה היא סומכת עליי ואני עליה, ולא הערתי על זה כי חשבתי שים כל הקשיים שהיא עוברת אני בעצם מתנהגת מגעיל בכיתה יא הדברים החלו להסתבך כשאבא שלי נפטר והרגשתי שהיא לא איתי בזה אבל בזמנו לא שמתי לב לאחר מכן הגיעו עוד דברים שגרמו להתדרדרות הקשה, בכיתה יב הגיעה היומולדת שלה, עכשיו אני ילדה של בית לא אתווכח אבל אחד הקשיים בחברות שלנו היה זה שלא יכולתי לראות אותה כל יום ההורים שלי היו סופר קשים אבל אמא שלי במיוחד, מבחינתה לא הייתה סיבה שאצא מהבית סתם ככה לחברה, היא תמיד חשדה בי ופחדה שאתחיל לשתות ולהתמכר לסיגריות , מיותר לציין שהיא לא סבלה את חברה שלי( פעם היא הרחיקה לכת ואמרה שהיא מפחדת שאנחנו זוג ( היא הומופובית - אני ממש לא ) אבל בחיים לא ראיתי את החברות שלנו ככה , וכל פעם שהעלתה טענות נגדה דחיתי אותן שוב ושוב . ובחזרה לנושא, הגיע היומולדת שלה והיינו מרוגשות היא ארגנה מסיבה שכרה מקום והזמינה את כל החברות אני הייתי אחראית על הרבה, גם כי הייתי הרצינית בינינו וגם כי רציתי לארגן אותו ושתיהנה .אז היומולדת הגיע והיה מהמם ובתור אחת שמה לעשות אין לי כסף השקעתי המון ואני לא מדגישה את זה בכוונ או משהו פשוט רציתי שתיהנה ושיהיה לה כיף שהשקיעו בה . אבל לאחר מכן קצת אחכ כשהגיע היומולדת שלי היא לא באה ידעה שיש לי מסיבה קטנה ומצומצמת ואפילו לא שלחה ברכה ושיקרה לגבי זה שחייבו אותה להיות בעבודה לא התעצבנתי- משום מה , האמנתי שחייבו אותה לבוא מהעבודה וזהו אבל לאט לאט הכל הצטבר אצלי זה שהיא לא באה לנחם אותי בלוויה של אבא שלי או בשבעה וכשכן באה היא מיהרה ללכת . בנוסף לזה שבימי הולדת שלי היא לא נמצאת או באירועים שחשובים לי היא באה רק פעם אחת וגם זה כשהכריחו אותה ובגללי היא לא יודעת עליי כלום את מי אהבתי מה אני שונאת על מה אני עצובה ומה החלומות שלי והיחס הכללי וזה שתמיד הורגש שהיא בולטת ממני אבל לא כלפי חוץ אלא בתוך החברות שלנו וזהגרם לי לפקפק בנו הכל עלה והתפרץ לפני חצי שנה , והפלתי עליה פצצה וניתקתי קשר פשוט כך, אני יודעת שזה דוחה רק עכשיו הבנתי, פשוט השלכתי עליה הכל ועזבתי התעקשתי שזה לא כמו הריבים של פעם ,לא נשלים יותר, באמת בהתחלה הרגשתי יותר משוחררת אבל עכשיו אני מבינה שהיא חסרה לי בכל יום יותר ואני משתגעת כי אף אחת לא תחליף אותה ואת החברות שהייתה לנו. הבעיה היא שעם כמה שאני מרגישה משוחררת עכשיו, אני לא מפסיקה לדאוג לה ולפחד שהיא לבד כי הבעיה שלה בחיים זה נטישה ומה עשיתי? בדיוק את זה. אני מפחדת לחזור לדבר איתה כי אני עדיין עובדת על האישיות שלי ואני לא רוצה לחזור לאותה נקודה ומצד שני אני באמת מתגעגעת לזמנים הטובים שלנו
תודה למי שקראאא מחכה לתשובההה