אהלן כולם, רציתי לשתף אתכם במצב שלי. לפני כמעט עשרה חודשים אני והאקסית נפרדנו אחרי תקופה של קצת יותר מחצי שנה שבזמן הזה באמת היה מדהים בלי איזשהו סכסוך או ריב , אבל בסופו של דבר נפרדנו בגלל כמה גורמים שהפריעו לה בהתנהלות מערכת היחסים שלנו כמו הרקע המשפחתי שלי, (דתיים, אני דתלש והיא בכלל בצד השני בלי קשר לדת) מה שגרר שהות בעיקר אצלה בבית, ניידות בשבת שתלויה כי אני ללא יכולת לנהוג בשבת ( היינו אז שנינו חיילים , אני השתחררתי באמצע הקשר בערך )ובנוסף גורמים כמו לימודים שהתחלתי לא מזמן קצת רחוק מהבית , וגם בעיות בי , בעיקר על הנטייה שלי להסכים ולא להתווכח בכל דבר - לכאורה שאין לי דעה משלי. מה גם שאת כל שיחת הפרידה יזמתי אני כי שמתי לב שהיא כבר לא איתי , שהיא רק מחכה ש״אשחרר״ , אני לא יודע למה היא לא עשתה את זה מיוזמתה.
אני באמת יודע שזה נשמע רע כל הסיפור , אבל יחד עם זאת עברה כמעט שנה מהפרידה וזה לא עוזב אותי. אני משלה את עצמי בזה ששמתי לה מיוט באינסטגרם , אבל בתכלס בודק מה איתה. היתה לה אפילו מערכת יחסית בזמן הזה , שלדעתי גם הספיקה להגמר. היא גם זכרה את יום ההולדת שלי ואמרה לי מזל טוב ודיברנו ממש ממש בקטנה על מה קורה פה ושם.
חשבתי שהגעגוע והמחשבות עליה יעברו עם הזמן, אולי כשאכיר משהי אחרת. ואז זה קרה , דיברתי עם מישהי , נפגשנו , העניינים התלהטו אבל עצרתי את זה מוקדם. משהו חסם אותי , כאילו אני מרגיש בוגד , משהו הרגיש לי לא נכון בכל הסיטואציה ופשוט חתכתי את זה. חשבתי שזה אולי כי אני לא בן אדם של סטוצים , שזה לא מדבר אליי , אבל זה היה יותר עמוק מזה. הרגשתי בכל שנייה שמה שאני עושה זה לא נכון.
כמה זמן לאחר מכן התחילה איתי מישהי שאני מכיר , הפעם זה היה נראה אחרת , היה חיבור טוב בשיחות , אבל חתכתי את זה עוד לפני שנפגשנו. שוב משהו לא הרגיש לי בסדר , וזה חידד לי את מה שחשבתי לפני כן , שזה קשור אליה.
אני באמת יודע מה תחשבו - שאני ילד קטן שלא משחרר אותה , שאני הורס לעצמי הזדמנויות , ואני מסכים חלקית. אשמח לשמוע תגובות , אולי משהו כאן יאיר את עיניי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות