כשאף החלטה לא נכונה

בת 27, נמצאת בזוגיות עם בחור כבר 10 חודשים. אני לא יכולה אפילו לתאר לכם כמה סבל עברתי בעולם הדייטינג וסוף סוף הרגשתי שהגעתי לנחלה, בדיוק כשהרגשתי שאני לא יכולה יותר-הוא הגיע. הכל היה לפי הספר, הרגשתי שמעריכים אותי, שרוצים אותי, שעושים בשבילי ובנוסף גם אני הייתי שם במאה אחוז, אהבתי והרגשתי נאהבת.
אנחנו חוגגים יומולדת בהפרש של שבוע והצעתי שנסע לצימר או משהו בסגנון לכבוד שנינו (כבר היינו בצימר במהלך התקופה שיצאנו), משום מה הוא לא נראה מתלהב אבל הוא זרם איתי אז לא ייחסתי לכך חשיבות. יום למחרת שלחתי לו כמה אופציות למקומות שמצאתי והתגובה שלו הייתה:"אני אבוא אלייך כשאת חוזרת מהעבודה", זאת הייתה תגובה מוזרה אבל לא האמנתי שזה בקטע רע כי שוב, הרגשתי שהוא אוהב אותי במילים ובמעשים. כשחזרתי מהעבודה באותו היום הוא כבר חיכה לי בדירה, התחבקנו שאלתי אותו "מה עשית היום?" והוא ענה:"כלום, לא הצלחתי לעשות כלום" שאלתי למה והוא שתק תקופה ארוכה עד שאמר בדמעות:"אתמול אחרי שהצעת את הצימר פתאום עלו לי מחשבות שאנחנו כבר הרבה זמן ביחד ואני אוהב אותך והכל אבל אני לא מצליח להינעל על זה במאה אחוז" כמובן שהלב שלי התרסק באותו הרגע ומרוב הלם גם דמעות לא יצאו לי. לא האמנתי שזה קורה לי, כל יום הייתי אסירת תודה שיש לי מישהו שאני אוהבת ואוהב אותי בחזרה עד הרגע הזה שהגיע לי משום מקום. הוא בכה ובכה וביקש שאגיב וכל מה שיצא לי זה"אולי אתה עובד עליי?" והוא עוד יותר בכה כי הוא הבין כמה פגע בי. הוא התחיל לדבר על זה שהוא לא יודע מה דפוק אצלו שהוא מרגיש חסום כי אני מושלמת ויפה וטובת לב וחכמה וכו וכו ואולי זאת סתם מהמורה בדרך אבל הוא הרגיש שהוא חייב להגיד לי. התחיל לדבר על פסק זמן, זמן בנפרד לחשוב ואני קטעתי אותו "אני לא מאמינה בהפסקות, ועם כמה שזה כואב לי להגיד כי אני אוהבת אותך כל כך ובטוחה בקשר שלנו אני מאמינה גדולה במשפט"אם יש ספק אין ספק"". ואז הוא התחיל לסגת, בכה כמו תינוק ואמר כמה הוא אוהב אותי ואני הבן אדם הכי חשוב לו בחיים ושהוא תמיד רוצה לבלות איתי, אמרתי לו"אני מרגישה שאתה מצפה שאני אקבל החלטה ואני לא רוצה, אני יודעת שאני רוצה להיות איתך אז בבקשה תחליט ואני לא מוכנה להפסקה, זה להיות או לחדול, אני לא רוצה להיות בקשר כשמישהו מתלבט עליי". אז הוא אמר שהוא רוצה שנמשיך. כל השיחה הוא בכה ולא עזב אותי חיבוקים ונשיקות. הלכנו לישון וכל הלילה הוא חיבק אותי כמו נאחז בי, אפילו קמתי בבוקר כשהוא עוד אוחז בי, בד"כ נפרדים מתישהו בשינה. הלכתי לעבודה ומאז כבר 14:30 לא שמעתי ממנו מילה. עכשיו אני מרגישה שאני כלואה. מצד אחד אני לא רוצה לוותר עליו כי אני כל כך אוהבת אותו ואני לא מצליחה אפילו לדמיין את החיים שלי בלעדיו, מצד שני זה לא מגיע לי ואני חיה בפחד עכשיו שכל יום הוא יעשה לי שוב שיחה כזאת עד שיחליט שביי וזהו. מה עושים?