תלות רגשית בגיסה

אני בת30 נשואה עם ילדים בחיי קשרים תלותיים מצידי אך הפעם נראה שלמדתי הייטב את הלקח
כיום זה קרה עם גיסתי אך זהו עוצמתי ומאוד בעייתי
אני וגיסתי ידענו בתחילת הקשר שלי עם בעלי המון מריבות וסכסוך מתוקשר שגם משפחתי לא אהבה אותה בטענה שהיא מניפולטיבית ומתנשאת ואיך שהוא לפני 6 שנים לאחר שהסכסוך בנינו חצה גבולות עשינו "סולחה" אצל הגיסה השנייה , בהתחלה הקשר היה זורם וכנה ושמחתי בשבילי שאני שמה בצד את כל השמועות ואני מכירה בן אדם מדהים משכמה ומעלה הקשר הפך חמים ונעים והורעפו בו ים של מילות חיבה ואהבה , הקשר הטלפוני היה בהתחלה הדדי ואני הוקסמתי ממנה
ומכיוון שיש לי נשמה טובה של נתינה ועזרה (על כך יעידו מקורביי) הענקתי לה המון אם זה עזרה , דאגה וכו....היא הייתה מעריכה ואני הייתי בשמיים שאני משמחת אותה נוצר מצב שרציתי תמיד לשהות במחיצתה ממש כמו סומא,
נשאבתי למערבולת רגשות מטורפת ראיתי בה "גורו" סגדתי לה היא מבחינתה אהבה אותי אך לא השקיעה מידי בקשר נתתי לה הכל ולא היה איכפת לי שאת המינימום היא לא עושה או תעשה בשבילי - הייתי מזמינה אותה אליי עם גיסי (בעלה) והילדים - יזמתי אירועים משפחתיים כדי שנהיה יותר יחד , "ניצלה" זו לא המילה המדייקת כאן - היא העריכה מאוד במילים אולם במעשים זה לא בא ליידי ביטוי.
נוצר מצב שהייתי מרימה טלפון או בעיקר מסמסת אם בא לה שאקפוץ קצת בערב אז מדי פעם היא הייתי מסכימה אך ברוב הפעמים היא דחתה אותי בטענות שונות אך מוצדקות " עייפה" חברה צריכה לבוא" " ילד חולה" וכו....
הקשר הפך ליחסי מטפלת -מטופלת כאשר אני לצורך העניין מטופלת.
היא לימדה אותי דברים לחיים אז , שבדיעבד היום אני מבינה כמה לא הייתי זקוקה לעצותיה.
סגדתי לה וכמעט כל עצה שלה לגבי החיים לקחתי באהבה וזה מידיעה שאכפת לה ממני והיא דואגת לי.....
הרגשתי שניהלתי "חיים כפולים" הרבה מסביבי שמו לב איך נשמתי כמעט נעצרת שאני לידה או שהיא "מפתיעה" אותי וקופצת שכמובן זה לא היה יכול לקרות הפוך כי נוצר דיסטאנס בדברים האלו היא לא הייתה נותנת לי להרגיש בנוח עם זה כי כאילו "לא מספיק אני מתקרצצת"
הפכתי לרגשנית איתה ובניתי דמות שמאוד נחותה לידה ולא פעם ולא פעמים הטחתי בה שהיא לא מזמינה אותי לקפה ודוחה אותי הרבה פעמים.
הטחתי שהיא לא אוהבת וכו.....
איך שהוא היו כל שבועיים איזה פיצוץ בנינו וזה כי לא התקבלה עליי ההתנהגות שלה כלפיי , ולא זה ממש לא כי דרשתי יותר מדי אלא כי דרשתי את המינימום של יחס וזה : הזמנה לביקור , הזמנה לעל האש כאשר היא נוסעת עם המשפחה שלה ושל בעלנו יחד , מידי פעם הזמנה לקניון כאשר היא הולכת עם הוריה - וזה לא כי היא חייבת אלא כי היא כל כך דאגה לומר לי כמה כיף לה בחברתנו והיא נהנית שהילדים יחד הדברים שציינתי הם דברים שבאים מיוזמתי כלומר היא לא תזמין אליה הביתה או לעל האש או לקניון אך אם אני אתקשר ואציע ללכת או אציע להצטרף אז בכמה מקרים אתקבל בברכה ואף תינתן תחושה טובה שאנחנו רצויים ואני רצויה וארגיש על הגובה עד הפעם הבאה , הרי 90% מהמפגשים בנינו או המפגשים המשפחתיים שלנו זה ביוזמתי , אז קיבלתי והשלמתי עם העובדה שאני הטיפוס היוזם והמעניק ושמחתי על כך ולעומת זו היא היותר שונה, אוהבת את הפינה שלה ולא מרבה להתערבב יותר מדי.
הסיפור של 6 שנים הוא ארוך וקשה לתמצת את מה שעברתי אך אני מקוה
היום מלפני שנה וחצי שנה בעקבות פיצוץ גדול הקשר הלך ודעך לא לפני שבכיתי לה בטלפון על מר גורלי וכמה אני אוהבת אותה אך הקשר גורם לי היות מה שאני לא , הודתי בפניה על האובססיה שהתפתחה כלפיה ושאני קוראת מאמרים באינטרנט ומבינה כי מה שיש בנינו הוא "קשר תלותי" ועוד פרטתי לה את המשמעות.... איך שהוא תמיד הרגשתי רצון , צורך לדווח לך על כל פיסת אויר שאני נושמת , שהיא כמובן לא הייתה ממש פתוחה איתי כמו שאני הייתי ממש סליחה מכבודך "ערומה נפשית/רגשית" מולה.
כנראה שזה מה שגרם לי כל פעם מחדש להראות לה שיש לי חיים שופעים ויש בי המון תבונה וכישוריים ובעצם בכך דיווחתי לה כל שנייה באס אם אס את הגיגי ליבי באותה שנייה.
לקראת סוף הקשר שידעתי בו המון המון כאב וגעגוע , (מצחיק שזה געגוע למשהו שרמס את ליבי וכובדי) הייתי מבולבלת כי למרות הדברים הפחות נעימים שאני כותבת , שהייתי מדברת איתה או נפגשת איתה אז כאילו הכל נמחק והיא אהבה אותי למרות שלא ממש השקיעה בקשר היא פשוט "הצמיאה " אותי אליה בכך שכשהיינו מדברות בטלפון (בדרך כלל מיוזמתי) היינו מדברות על החיים גם שעתיים שלוש והכימיה הייתה מצוינת והרגשתי כמה טוב לנו ואיך היא הייתה אומרת "כיף לי לדבר איתך ולא רוצה לנתק" בתום השיחה היא הייתה מסמסת כמה אני חכמה וכיף לה והיא שמחה על הקשר הכנה שנרקם בנינו עם השנים וקצת התגלגלנו לאס.אמ.סים דומים ו... לילה טוב.
התעורר בי רצון לשוב ולדבר איתה וכך עשיתי למחרת ולמחרת ולמחרת..... עד שידעתי שזה לא טוב אבל לא היה איכפת לי - ידעתי שהיא אוהבת אותי.
לא ארחיב ואגש לעניין המרכזי:
כיום נותרתי עם משקע בלב מכיוון שכן יוצא לנו להפגש בארועים ותמיד מנקר בי תחושת ה"חוסר נתינה " שלה למרות כל הצהרותיה של כמה היא אכפת לה מהקשר – היום פקחתי את עיניי והבנתי כמה היא שונה מרחק עצום ממני ובכלל די שונה במנטליות מכל המשפחה המצומצמת והמורחבת. יש בה התנשאות שאינה ניתנת להסברה והתחסדות שתמיד היא "הבסדר" ואני זו המדמיינת.
היא לצערי במחשבותיי בעיקר מהתסכול של חוסר הנתינה שלה במעשים כלומר: לא הייתה מזמינה על אף שאירחנו אותם בכבוד לא מעט פעמיים , הענקתי לה ללא כל מחשבה על היותי פראירית ומעניקה ללא גבולות כאשר היא בעצם לקפה לא מזמינה.
– מה עליי לעשות ? כיום הכעס שלי כלפיה עצום ואין לי כל עניין שהיא תכנס לביתי(על אף שכיום אני גרה בחצר של חמתי) נתתי לה הוראה (באישור בעלי כמובן) שהיא לא תדרוך בביתי וזו בשל העובדה שכבר קרוב לשנה הם רכשו בית חדש ומעולם לא הוזמנו עד עצם היום הזה לביקור למעט בעלי שביצע עבודות שיפוץ בביתם. וזה בכונה תחילה שלא הוזמנו הרי לאחר הפיצוץ העניינים נהיו פחות חמימים אך לא היה דבר קיצוני שהצריך שהיא "תברח" לפינה שלה ולא תכבד אותנו בהזמנה למרות הכל.... וכך בשיחת טלפון לפני מספר חודשים היא אמרה בפרוש "שאין בנינו כבר קשר ואין לה למה לטרוח ולהזמין אותנו" אותנו התכוונה לכלל המשפחה עם כוונה מכוונת אליי