אתחיל בזה שלא היה לי ניסיון עם גברים בכלל עד גיל 19, למדתי בבית ספר רק עם בנות, בצבא הייתי רק עם בנות, בקיצור- שום קשר למין הגברי. אחרי שהשתחררתי התחלתי לצאת יותר, ויצא לי לצאת לכמה דייטים.
את כולם ללא יוצא מן הכלל אני סיימתי אחרי שנים שלושה דייטים.
אני יודעת שזה בסדר לבדוק ולחפש, ומה שלא מתאים לא מתאים- אבל מרגיש לי שפשוט לא הצלחתי להתחבר רגשית לאף אחד, או פשוט חיפשתי סיבה למה לצאת מזה. באמת שגם אין לי סטנדרטים גבוהים, אין לי ״טייפ״ וממש לא משנה לא איך בן אדם נראה, או במה עוסק.
בשנה שעברה חשבתי שפיתחתי רגשות למישהו, וברגע שהתחלנו לדבר אחד על אחת- כאילו מישהו לחץ לי על כפתור וכל הרגשות התנדפו כלא היו.
לאחרונה יצא לי להיות בקשר יזיזותי, וברגע שהרגיש לי שאולי הוא מרגישה משהו, או שיכול להיות כאן משהו יותר- פשוט ניתקתי את עצמי מהסיטואציה.
היום יש לי המון ידידים, אז זה לא שאני עדיין לא מבינה את המין הגברי.
למה לעזאזל אני לא יכולה לפתח רגשות כלפי אף אחד??? אני מאוד רגישה גם, אז זה לא שאני אפתית.
נכון, זה אולי פחד, אני רואה את חברות שלי נפגעות על ימין ועל שמאל, לבבות שבורים ושבועות של שיקום, ואני נרתעת מאוד.
ועדיין, מרגיש לי שלעולם לא אצליח לסמוך על מישהו בצורה כלכך ברורה שאתמסר להתאהבות.
אני הבנתי שאפליקציות זה לא מתאים לי, והיום מאוד קשה למצוא אנשים ב״עולם האמיתי״, אבל גם אם כן ייצא ואמצא מישהו, מפחיד אותי שאהרוס הכל ופשוט אנתק את עצמי שוב, ורק שנים קדימה אבין את זה.
נראה לי אני פשוט האויבת של עצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות