אהבתי אותה מאוד וחיכיתי לה שנים והיא החליטה להביא ילד לבד, איך להתמודד עם הכאב?

אני בן 40+ רווק ואני מרוסק נפשית.

לפני מספר שנים יצאתי עם מישהי מדהימה שהייתה מושלמת מבחנתי מכל בחינה.
שנינו בערך בני אותו גיל, כבר לא ילדים בנים 20 אבל עדיין לא היינו בני 40 פלוס.
אחי מספר חודשים היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי אבל מעדיפה שנשאר ידידים..
כאב לי, אבל קיוויתי שבשלב כלשהו היא תבין שאני האחד שלה ועד אז אהיה שם בשבילה.
אז היא יצאה עם אחד ואז עם אחר ואז עם ההוא ואני חייכתי, איחלתי לה בהצלחה אבל בפנים נשברתי כל פעם מחדש.
ידעתי שאף אחד מאלו שהיא הייתה איתם לא נכון לה, גם אם אני לא נראה טובה כמוהם וגם אם חסרה לי קצת השרמנטיות שלהם, ידעתי שאני יותר נכון לה מהם.
כן זה נשמע מתנשא, אבל כמה שנים עברו והיא עדיין נשארה לבד.
מדי פעם זה הרגיש שהיא מוכנה לנסות שוב אבל אז היא שינתה את דעתה.
ניסיתי להמשיך הלאה, יצאתי עם אחרות, עזבתי את הארץ כדי להתרחק ממנה אבל הלב שלי היה תפוס עלייה.
כל השנים הללו חלמתי שנקים יחד בית ומשפחה.

לפני כמה שבועות היא פרסמה תמונה שלה בהריון מתקדם.
היא כתבה בפוסט שהיא שמרה על זה בסוד אבל החליטה להיות אמא יחידנית ולא רצתה לשתף את כל העולם בתהליך.
שמחתי בשבילה וכעסתי עליה, כעסתי עליה מאוד.

חיכיתי שנים בשבילה ובסוף כשהיא לא מצאה אף אחד, היא בכל זאת העדיפה להיות הורה יחדנית על פני לבחון לפחות את האפשרות של להיות איתי.
ברור לי שאם היא לא רוצה, זכותה.

אבל חוסר השיתוף, החברות שתחזקנו יחד בידיעה שיש לי רגשות לאורך שנים והסוד הזה שהיא שמרה ממני, פשוט הרגו אותי.

כתבתי לה הודעה על הוול אבל אני לא יכול להתקשר אלייה כי אני יודע שאתחיל לבכות.

עזבתי את העבודה שלי, טסתי לחו״ל, אני מחפש דירה רחוק ממנה כדי שלא תיזכר בי פתאום ברגע ששתקע עם התינוק ותצטרך עזרה.
אני כועס על עצמי שלא הייתי בוגר רגשית מספיק בשביל לחתוך את הקשר הזה לפני שנים, אחרי הפרידה ההיא.
במבט לאחור היה הרבה יותר קל לדמם רגשית אחרי הפרידה שלנו בזמנו, מאשר לקונן על מערכת היחסים המורכבת שלנו שאני בוחר להתרחק ממנה עכשיו בנסיבות הללו.

אני כועס על עצמי שאני כל כך אנוכי ולא מסוגל לשמוח בשבילה באמת למרות הכל.

אני לא יודע אם אכפת לה מספיק ממני, מבשביל שיהיה אכפת לה שאעלם מהחיים שלה.
כנראה שנחכה ונראה.

אני בן 45, סוס מת בסצינת הדייטים וסצינת האהבה.
עוד לא זקן מדיי בשביל לוותר אבל כבר לא צעיר עם אינספור אפשרויות, זה as good as it gets ואין לי כלום.

שמישהו יעזור לי לשטוף את הכאב לב והרחמים העצמיים בבקשה