מעולם הקשר שלי עם אמא שלי לא היה הכי מוצלח, בעיקר כי היא לא אדם מאוד "חם", אבל לפני כמה שנים אבא שלי נפטר ומאז התחדדו פנים חדשות בקשר שלי איתה שמקשים עליי ביום יום וגורמים לי לחשוב שאולי משהו בי לא בסדר.
אקדים ואומר שאני בתוכי דואג לה והיא חשובה לי, אני משתדל להתקשר אליה פעם/פעמיים בשבוע, ברוב הסופ"שים גם לבוא לארוחות שישי, להביע אכפתיות, ולעזור לה בדברים שונים שבעבר אבא שלי היה מטפל בהם. כל דבר שהיא מבקשת אני נענה בחיוב (ובאמת שבשמחה).
עם זאת, בעיקר מדי פעם כשאני מתקשר היא עונה באופן קר מאוד, שיחות בהן אני מתקשר לשלומה (היא אף פעם לא מתקשרת או שואלת לשלומי) נגמרות תוך כ-30 שניות ברגע שאני מרגיש שהיא לא בדיוק מנסה להמשיך את השיחה. לעיתים כשאני מתקשר היא כן עונה ומתנהלת שיחה קצת יותר "קולחת", אבל זה גורם לי לחשוב שאולי היא מאוד נתונה למצבי רוח שמשפיעים על השיחות שלנו גם.
בעבר היא כבר הביעה בפניי שהיא (מסיבה שלא ברורה לי) תפסה ממני כמי שלא מאוד מעוניין בקשר עם המשפחה שלו עם כי אחרי שיחה קשה והרבה בכי נדמה שהיא הבינה שהיא הייתה קצת קשה מדי איתי.
קשה לי להתמודד עם זה בעיקר מתוך המחשבה שאולי אני עושה משהו לא בסדר או מתנהל באופן מעליב, זה בעיקר "יושב עליי" המצב הזה וההרגשה הזאת.
יש לי אחים ואחיות שלתחושתי (אם כי מעולם לא שוחחתי איתם על זה) היא לא נוהגת בהם באותו האופן.
אני לא בטוח שהקשר שלי איתה אי פעם יהיה חם, אבל אני בעיקר מחפש כלים להתמודד מהצד שלי עם המצב הזה, להכיל אותו, להבין שזה המצב ולא ניתן לשנות אותו ולמנוע מזה להמשיך להציק לי כמו שזה מציק לי היום.
אציין, שעל אף שהפתרון המתבקש הוא "פשוט לדבר איתה", היא לא בדיוק בן אדם שמרבה לדבר, על אחת כמה וכמה שיחות "עמוקות" ואני בתוכי איפשהו לא מצליח למצוא את היכולת לפתוח בפניה את מה שאני מרגיש.
אשמח לשמוע דעות, כלים ורעיונות לאיך נכון להתמודד עם זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות