אני מאוהבת בה עדיין למרות שנפרדנו והיא לא רוצה זוגיות רק סטוצים

אני חיה את הסיפור הזה כבר שנה, והחלק היותר קשה נפשית של הסיפור נמשך כבר חצי שנה והגעתי למצב נפשי מאוד לא טוב בגלל זה וחושבת כבר על ללכת לפסיכולוג (לא שזה דבר רע חלילה אבל זה אומר שהוא מאוד משפיע עלי כבר ברמה קיצונית שלא בריאה).

הייתה לי חברה טובה מהצבא שהיינו חברות כבר 4 שנים, תמיד ידעתי שהיא ביסקסואלית אני בהתחלה לא ידעתי את זה על עצמי והבנתי את זה באיזשהו שלב שאני נמשכת גם לנשים כי התאהבתי בחברה הכי טובה שלי שהייתה לי אז (מישהי אחרת שבכלל סטרייטית ולא ידעה שאני התאהבתי בה). כשאני והחברה הכי טובה הסטרייטית שהייתה לי אז ניתקנו קשר והייתי במצב נפשי לא טוב כי הייתי עדיין מאוהבת בה, אני והחברה מהצבא התחלנו מאוד להתקרב כי היא הייתה שם בשבילי בסיפור הזה ותמכה בי ממש ויצא שהתנשקנו, ובעצם גרמה לי להתגבר על ההיא, זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי עם בחורה והמגע המיני הראשון עם בחורה, אני התחלתי לפתח רגשות וגם היא והתאהבנו. ואפשר להגיד שהיא האהבה הראשונה שהייתה לי אי פעם וגם הזוגיות הראשונה שהייתה לי. גם לפניה לא היה לי שום קשר עם גבר (לא מיני ולא מערכת יחסים) ובדיעבד הבנתי שזה כי באמת לא רציתי וכי רציתי נשים והתכחשתי לזה.

בהמשך לסיפור, היינו תשעה חודשים ביחד שבהתחלה האהבה הייתה מטורפת והייתה התאהבות של החיים עם כל הפרפרים והכל ואחרכך לאט לאט הבנתי כמה היא מתוסבכת, תמיד ידעתי שהיא מתוסבכת מאוד נפשית כי היא עברה דברים גדולים בחיים, אם זה אונס קשה כשהייתה בת 15, ואבא שלה שלא בקשר איתה ספציפית ועם כל האחים שלה כן (ואין סיבה), ואם זה המשפחה שלה שכל האחים שלה קצת מנצלים אותה ואת הטוב לב שלה כי היא תמיד נותנת ועוזרת ושם בשביל כולם ולא מעריכים אותה מספיק, אבל כשהיינו ביחד הבנתי את זה פתאום שכל הדברים שהיא עברה ועוברת וכל המתוסבכות שלה באמת גם גורם לבעיות בקשר שלנו.

עם הזמן התחילו אפים ודאונים, הבנתי שהיא לא בן אדם שאוהב למשל להראות אהבה בציבור אפילו לא להחזיק ידיים או להניח ראש היא פחות אוהבת את זה ואני מאוד בגישה שאם אתה אוהב אז להפגין אהבה וחום גם אם זה משהו קטן בציבור זה סממן שמראה שאתם יחד ושקיים פה זוג ולי אישית זה חשוב, והיא פתאום התחילה להגיד לי שהיא כנראה לא באמת רוצה קשר ושכנראה היא פשוט לא רוצה להתחייב לכלום ורוצה רק סטוצים ורק להנות ושהיא לא רוצה להיות איתי כדי לא לפגוע בי, ושהיא יכולה להיכנס איתי למערכת יחסים הזאת שוב אבל פתאום אחרי כמה זמן יכול לרדת לה הרגש והיא לא רוצה להשלות/ לפגוע.

מאז שנפרדנו (בערך חצי שנה) אני עדיין עם רגש מטורף אליה שלא מצליח לעבור לי ואני עדיין מפנטזת עלינו ביחד, גם לה יש עדיין רגש אלי אני יודעת את זה גם כי רואים עליה וגם כי היא אומרת (לא מצהירה על זה אבל אם אני שואלת היא מודה שיש לה, היא מנסה להדחיק ולהקטין את זה ולמרות שהיא בן אדם מאוד חם ואוהב קשה לה גם להראות רגשות ולהגיד אני אוהבת אותך למשל) והיא כל הזמן אומרת לי ״את יודעת שאם הייתי רוצה זוגיות את הראשונה שהייתי נכנסת איתה״ וזה משפט שמשגע אותי כי הלב שלי והראש שלי אומרים שאם היא הייתה רוצה באמת היא הייתה ממשיכה להיות בזה ולא חוזרת לסטוצים ולשטויות, ואני יודעת שכל הזמן אומרים שזה לא הגיוני שבן אדם שאוהב אותך לא נכנס איתך לקשר כי זה אומר שהוא לא רוצה ספציפית אותך אבל באמת שכאן יש סוגיה אחרת שלא ראיתי בחיים והיא באמת לא רוצה קשר, עם אף אחד, גם לא איתי אפילו שיש לה רגש. ואני לא מכריחה אותה להתחייב אי אפשר להכריח אף אחד להיכנס לקשר כשהוא לא רוצה אבל אני פשוט לא מבינה אם יש לך רגש למה את בוחרת במודע לא לעשות איתו כלום?

ויש פה קאצ׳ כי אנחנו שומרות על קשר ואנחנו החברות הכי טובות, ואני יודעת שזה נשמע הזיה והדבר הראשון שכנראה ימליצו לי זה לנתק קשר ממנה כדי להתגבר אבל זה קשה להסביר, אבל אנחנו באמת רוצות לשמור על החברות שלנו גם כי באמת התחלנו מחברות רגילות, ובאמת שמבחינת חברה היא החברה הכי טובה שאפשר לבקש, אבל בגלל שמעורב אצלי רגש זה הופך את הכל לקשה יותר ואני לוקחת ללב כל פיפס לצערי ונפגעת מכל פיפס נטו בגלל הרגש וזה כלכך מבאס.

ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי כל פעם שאנחנו נפגשות אני רק רוצה לנשק אותה ולהיות קרובה אליה ולהיות איתה ואני יודעת שהיא לא רוצה קשר ורוצה רק סטוצים וזאת הסיטואציה הכי קשה שהייתי בה בחיים שלי שאני לא מאחלת אותה לשונאים שלי, הדבר הכי מאמלל שיכול להיות זה לרצות להיות עם בן אדם שלא רוצה קשר.

אשמח לעצות/חוות דעת לגבי הסיפור ובכללי עשה לי טוב גם עצם הלשתף ולפרוק.