נשואה לגבר באמת טוב. טוב בהכל. לב זהב אמיתי. את הירח הוא יוריד עבורי.
אבל אני לא מאושרת ולא הייתי מהיום הראשון לנישואין. השוני הטמפרמנטי, השוני המנטלי- לא מצליח לחבר ביננו.
הסבל הגדול ביותר שלי הוא הבדידות. הוא אגב לא מבין מה אני רוצה. מבחינתו הוא מאושר.
מבחינתי אני נשואה לקיר. למשהו שמקבל אותי. לא בהכרח מבין. לא בהכרח רלוונטית מי האישה שעומדת מולו. הוא סבלני, מכיל ומקבל ויחסית עם מינימום דרישות מהייקום.
מוצאת תצמי מדברת לקירות(אמיתי. לא מטאפורה) כי הוא איננו. הוא בענן שלו.
בוכה ימים שלמים מבדידות ותסכול.
משפחה כמעט ואין
עטופה במיליון אנשים שתחת פיקודי(בתפקיד חשוב ובכיר) אפס שיחות אישיות(התפקיד מחייב דיסטנס) חברות טובות יש. ותודה לאל על כך.
אבל הלב רעב.רעבבבב לרגשות. רעב לחיבור.רעב לרצות .להתגעגע. לאהוב.
להתגרש כרגע , בחרתי שלא.
בנתיים.
מנסה לסחוב שנים עבור הילדים.
מצליחה מעט לפצות תצמי עמ שתיהיה להם אמא שמחה ומתפקדת.
המשחק מצליח 80% מהזמן כשאני איתם. וזה שווה לי תמחיר.
אבל בזמנים של הלבד...אני מיוסרת. כפשוטו.
פורקת.
בכוונה לשמוע את דעתכן/ם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות