יש לי פגישת מחזור ולא הייתי פופלארי, חלק מהאנשים שיהיו הציקו לי, האם ללכת?

מה שכתוב בכותרת, יש לי עוד מעט פגישת מחזור עם הכיתה מהיסודי.

כן עבר זמן וכול זה. לא הייתי חבר של אף אחד מהם, המעמד סוציו אקונומי שלהם גבוהה בהרבה משלי (הייתי בפנמיה הם גרים בווילות עם ברכה עוד שהיינו ילדים).

היה לי אולי חבר אחד וחבר שלו, כול השאר או שהיו מתבריינים עלי או שהיו מתעלמים מזה שמתבריינים עלי (לא היה אכפת להם).

חלק מאלא שהתבריינו יהיו שם.

בקבוצת ווטסאפ המארגנת כתבה "חלק התחתנו וחלק שלא חלק שהסתדרו בחיים ואלא שעדיין מחפשים את עצמם", כאילו פאק בן אדם ברור שימדדו אנשים וישאלו "מה אתה עושה והאם אתה נשוי". כאילו איזה מן תאור ארוע מעוות זה?

הם מעלים זכרונות ומתנהגים כמו נורמים פרובנציילים סופר משעממים שעוד רגע ידברו על מזג האוויר (אני יותר גיק חנון ואן לי ממש מה לדבר עם רובם, עובדה לא שמרתי איתם על קשר).

לא התחתנתי אן לי בת זוג ואני לא עובד כרגע ואן לי תואר, הייתי מתכנת, לא בזבזתי את רוב הכסף שהרווחתי (הוא מושקע) ואני בעלים של דירה , אן לי כוח להסביר את כול מה שאני עושה ולא עושה (עובד בשיפוצים מדי פעם בשביל חבר קבלן והולך להכנס לתעשייה שדומה למה שעשיתי בתכנות ,עם יותר מתמטיקה ויותר משכורת ומסובך להסביר ונשמע מעפן).

אני יצא מוזר וידבר עם ילדים(לשעבר) שהאינטרקציה האחרונה שלנו זה שאלתי "מה עשיתי לך" ענה לי "נולדת".

אני יוצא מוזר בסתם שיחות, לא יודע אולי יש לי אספרגר או משהו.

או ילד שהתעלל בי בפנמיה והם מחפשים אותו בנרות.

ואחד שרימה אותי על כסף (הייתי בכיתה ג) אכשו לכזה אני יספר מה יש לי אן לי ומה התוכניות התעסוקתיות\עסקיות העתידיות שלי?

ואיזה אחד שהיה עולה חדש ילד שאפילו יותר חלש ממני אבל היה לועג לי כי הייתי ילד נחמד שלא מחפש צרות(היו מענישים אותי חזק בפנמיה אם הייתי נוגע בו).

או איזה סנוב מוזר שהיה תוקפני אלי מהשניה הראשונה שדיברנו(אפילו לא נתן לי לדבר פשוט תקף אותי כאילו מי אני שידבר איתו).

תוסיפו לזה פעילויות מפגרות סטייל אמת או חובה אחרי חצי שעה של מינגלינג...

ואחרי זה הם רוצים ללכת לברכה בבית של ילד סנוב שלא סבל אותי ויכול לעשות לי פוזה "כולם מוזמנים חוץ ממך".

בכללי אני לא חולק את הנוסטלגיה שלהם ואחרי שעברתי לפנמיה אחרת אכלתי עוד יותר ח-רא.

עולים לי זכרונות רעים מהתקופה של אחרי היסודי וזה גורם לי להרגיש רע ואם האנשים האלא ישפילו אותי זה יעשה לי אפילו יותר רע לשנים אחרי ויש לי מספיק זכרונות רעים לשמור לי חברה.

אכשו אם אני יצהיר שאני לא בא ינסו (זו שמארגנת) לשכנע אותי ללכת לזה כי "יהיה כיף ונוסטלגיה" וכול זה....

פעם הייתי קהל שבוי שלהם, היום אני מחליט מה יהיה עם החיים שלי ואם אני לא רוצה לאות את האנשים האלא אני לא יראה אותם.

מהי העצה שלכם מה היתם עושים במקומי? מעניין אותי מה דעתכם.