אשתי ואני כבר 20 שנה ביחד.
היום אני מבין שמעולם לא אהבתי אותה באמת, החיים פשוט רצו קדימה, לימודים, קריירה ואז ילדים.
היא חשובה לי מאוד אבל עם השנים שנינו השתנינו, נוצרו מתחים כמו אצל כל זוג אחר עם ילדים וקריירות אבל אצלנו חסר הבסיס, האהבה שמאפשרת לקחת צעד אחורה מדי פעם ולהאחז בה.
קשה לי עם האופי שלה שהשתנה מאוד בשנים האחרונות ודברים שלא אהבתי מההתחלה רק התעצמו.
אני בטוח שגם לה יש המון טענות אלי, אני לא מושלם, רחוק מזה.
לאחרונה התחלנו לדבר על גירושים, 90% מהיום אני מדמיין את עצמי אומר לה שזהו, מספיק, שנינו צריכים משהו אחר.
אבל אז אני קם בבוקר ורואה את הילדים, משכיב את הקטן לשון בערב, יושב עם הילדים בארוחת הערב…ואז הכל מתהפך.
איך אני יכול לשים את הרצונות שלי לפני הילדים? פתאום הם ילדים להורים גרושים? פתאום לעבור מבית לבית? פתאום אפשר לתת להם פחות כלכלית?
אני יודע ומכיר את כל האמירות…עדיף בית שמח ודוגמא אישית של זוגיות לילדים. אבל עדיין, אני לא מסוגל.
הבעיה היא, שאני גם לא מסוגל יותר להשאר בבית עם אישתי, מרגיש שאני סגור, מדוכא, מדוכדך…כשאני לבד עם הילדים, אני כאילו פורח, הכל נראה אחרת.
הילדים בני 14, 10 ו7.
מקווה לשמוע נקודת מבט שתצליח לעשות לי סדר בראש כי אני כבר כמה חודשים לא מסוגל להתרכז בכלום, זה מעסיק אותי כל היום.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025