היי לכולם. לפני חצי שנה התחתנתי, אנחנו בזוגיות סהכ שנתיים, עברתי לגור אצלו כבר בשבוע הראשון. הוא התגרש אחרי 18 שנות נישואין,הכרנו כשנה וחצי אחרי הגירושין שלו..
כל תקופת ההכנות לחתונה הייתי בסטרס עצום והוא מבחינתו הכל רגוע ואפילו לא צריך את הטקס, הספיק לו חתונה אזרחית בלי אירוע.
הוא בן אדם מקסים ותומך ויעשה הכל בשביל המשפחה שלו. המשפחה שלי מאוד אוהבת אותו והמשפחה שלו אוהבת אותי.
עברתי משבר בגלל פיטורין מכוערים בעבודה ויחד איתו הגיעו חרדות שאני לא יכולה יותר להיות עם בעלי, אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותו ואני מאוד מפחדת לאבד אותו ולהתחרט. אני בדכאון כבר תקופה, אני כבר לא שמחה יותר, אין בי תקווה לכלום אני מבולבלת ומסתובבת כמו זומבי וזה בא בגלים. והוא מרגיש ושואל כל הזמן אם אני אוהבת אותו וגם הוא כבר מבולבל ולא מרוכז והוא בדיוק התחיל עבודה חדשה מאוד קשה . אנחנו מאוד שונים אבל ראיתי בו תקווה לחיים מאושרים וכל התקווה פתאום התפוצצה. אמרתי לו את כל מה שעל לבי. אני יודעת איך ריסקו לו את הלב בגירושין הקודמים. אני נקרעת מבפנים ולא יודעת מה לעשות... והוא מוכן ורוצה להיות איתי בכל מחיר. אני לא יודעת אם זאת אהבה או נוחות, לא טוב לי עם אינטימיות איתו .
אני לעולם לא הצלחתי לבנות קשר אמיתי שנמשך מעל שנתיים. תמיד ברחתי ולא הסכמתי להתמודד ואני אפילו לא יודעת איך מתמודדים עם זה.. ובכללי ההתמודדות עם החיים קשה לי ורק החרדות והעליות והירידות ובעיקר הבריחות.. אני חושבת שאני אגואיסטית מדי שנתתי לקשר להתגלגל בלי לעצור ולבחון לעומק את הכל כי הייתי באשלייה והיה לי כל כך טוב איתו למרות כל הריבים.
אני לא רוצה לברוח, ושוב לחזור להורים שלי שגם להם קשה גם ככה
אני מתפללת שיהיה מישהו פה שינסה להבין מהצד ומה הכי נכון...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות