היי לכולם,
השתחררתי לפני שבעה חודשים לאחר שירות בתור לוחמת. המצב הנפשי שלי התדרדר מהר מאוד בצבא ואחרי שנה ו9 עם כמה חוויות טראומטיות, הצלחתי לצאת על נפשי.
השירות שלי באמת רודף אותי ונפלתי אל תוך דיכאון עמוק ונוראי. מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי חיות. בתור ילדה לא היו לי שום חיות מחמד כי ההורים שלי היו מאוד ברורים לגבי זה ש״חיות שייכות לטבע״ (במבט לאחור, אולי הם צדקו) אבל הם ראו כמה שסבלתי וכמה שהרגשתי בודדה אחרי השחרור אז החליטו להסכים לי לאמץ חתול. שבוע אחרי, מאושרת יותר ממה שמילים יסבירו, אני והחבר הכי טוב שלי נפגשנו ואימצתי אותו. הייתה לו כניסה קלה מאחר והוא גור (חודשיים וחצי היה) ואני באמת אוהבת ומטורפת עליו כמו שבחיים בחיים לא אהבתי מישהו.
אז מה החלק הבעייתי? אמא שלי כל יום מזכירה לי ששדדתי אותו מ״חיים נורמאלים של חתול בטבע״ ושיהיו לו חיים אומללים כי הוא תקוע בבית כל היום.
יש לנו בית גדול עם שתי קומות ושתי מפרסות, ביזבזתי עליו בחודשיים האחרונים יותר מ4 אלף שח כי באמת מגיע לו ואני גם רוצה אבל, המילים של אמא שלי חרוטות לי ככ בראש.. האם באמת הוא לא יהיה בכנות ובאמיתי מאושר איתי בבית? האם זה התעללות מה שאני עושה לו? אני לא הייתי רוצה להיות תקועה בבית כל היום..
אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני ככ רוצה שהוא יהיה בטוב ומאושר וזה מה שהוא עד עכשיו. אבל בשבוע האחרון כל פעם שאנחנן פותחים את דלת הכניסה הוא רץ במהרה כאילו מתכנן לברוח וזה עוד יותר מכניס לי תסריטים מיותרים לראש.
כל תגובה של ״את משוגעת לגמרי תסתמי כבר״ יתקבל בברכה, יכול להיות אני מגזימה ולא מודעת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025