אני חיילת בצבא ויד לי בן זוג כבר 8 חודשים .
בגלל שאני משרתת ביומיות וחבר שלי גר רחוק ממני אנחנו מתראים רק בסופשים.
עד לא מזמן לא הייתי יותר מידי תלותית ,
קיבלתי את העובדה שהזמן שלי עם חבר שלי הוא רק בסופש. לא חיכיתי להודעות ממנו או שיחות טלפון , או שיפתיע אותי בביקורים באמצע שבוע .
הייתי נהנית מהסופשים עם חבר שלי וכשהיה מתחיל שבוע חדש הייתי נהנית מהזמן בצבא או מהעבודה שאני עובדת בה במשך השבוע.
בתקופה האחרונה השירות שלי התדרדר (אמנם עוד מעט משתחררת) אבל לא כיף לי כבר בשירות שלי מה שפעם העניק לי סיפוק גדול .
שמתי לב שפתאום התקופה הזאת גורמת לי להיות יותר תלותית בחבר שלי, אני מחפשת להוציא גימלים כדי לנסוע אליו .
אני מתעצבנת אם הוא לא מתקשר במהלך היןם לשאןל מה שלומי.
כשהוא איתי אני מתבאסת ממנו שהוא לא נותן לי מחמאות או מראה לי יחס כמו פעם.
כשאנחנו ביחד בסופש אנחנו נהנים ואז מגיע יום שבת שזה היום האחרון שלנו ביחד ואני הופכת לחרדתית ונהיית עצובה מהפחד שהוא יעזוב.
יוצא מצב שביום האחרון שלנו ביחד אני מוציאה עליו עצבים זה בא מתוך עצב עמוק אצלי שאנחנו נפרדים ועכשיו צריך לחכות לו עוד שבוע עד שאראה אותו .
אני אוסיף ואגיד שאני מרגישה את התלות הזאת , לא רק מאז שנהיה לע רע בשירות הצבאי שלי אלא גם מאז שהתחלנו לישון ביחד אחד עם השנייה והוא נהיה בן בית אצלי .
אין לי הרבה חברים
לכן אחרי הצבא אני משתדלת להעסיק את עצמי במשמרות בעבודה .
אבל זה לא מספק אותי כמו הבן זוג שלי.
אני מרגישה שהתלות שאני מפתחת אליו היא חזקה מידי וגורמת לו לקחת אותי כמובן מאליו.
קרובים אליי אמרו לי למצוא תחביבים ודברים שיעסיקו אותי חוץ מחבר שלי
אבל לצערי אני בתקופה די אבודה בעיקר כי עוד מעט אני משתחררת ואין לי תחביבים לא משנה כמה אני מתאמצת לחשוב על משהו, לכן כרגע אני עובדת ..
מחפשת טיפים איך להיות פחות תלותית בחבר שלי או איך להפסיק להיות עצובה כשאנחנו נפרדים אחד מהשני בסופי שבוע -למרות שאין לי תחביבים להתעסק בהם וכשאין לי חיי חברה ..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות