לאבא שלי יש אקדח בבית ואני לא מבין למה, לא רוצה להתעמת איתו, מה לעשות ואם בכלל?

אני בן 20 ועדיין גר אצל ההורים יחד עם שני אחים קטנים. היחסים שלי עם אבא שלי טובים.
אבא שלי היה עתודאי בצבא וגם חתם שנה קבע. הוא כבר בשנות החמישים לחייו וסיים עם שירות המילואים.
אבא שלי הוא אדם נחמד ומצחיק רוב הזמן אבל בסביבת המשפחה בעיקר הוא גם דמות דומיננטית, מאוד קשה לו להודות בטעות, יש לו אגו גדול, והוא אוהב לשלוט בענייני הבית, להטיף לאנשים איך הם צריכים להתנהג ולהגיד את המילה האחרונה בוויכוחים. כל התכונות הרעות הן לא מאוד חזקות אצלו אבל הן בהחלט קיימות וכל צופה מהצד בזמן אמת יוכל להבחין בהן. הוא לא משתמש באלימות אף פעם ואף אחד בבית לא מרגיש מאוים ממנו אף פעם. היחסים בין ההורים שלי טובים ונראה שהם אוהבים אחד את השני. הם מתווכחים לפעמים אבל הוויכוחים לא מתלהטים אף פעם. מאוד בולט בוויכוחים האלה האלה הוא תחושת הזלזול של אבא שלי באמא שלי. הוא תופס את עצמו כחכם הרבה יותר ממנה.
אנחנו משפחה ליברלית ושמאלנית כזאת ובפרט אמא שלי. גרנו בארצות הברית לפני כמה שנים (אחרי שאבא שלי סיים עם המילואים) ואני זוכר שההורים שלי אהבו לצחוק על התרבות האמריקאית כולל על תרבות הנשק שלהם. אמא שלי אוהבת לראות בטלוויזיה ולדבר על אלימות כלפי נשים. לפני כחצי שנה היינו אמא שלי ואני לבד בבית וראינו טלוויזיה בסלון ודיברנו. אני כבר לא זוכר איך אבל איכשהו גיליתי שלאבא יש אקדח בבית תוך כדי דיבור איתה. התחלתי לשאול אותה על זה ומאותו רגע ההתנהגות של אמא שלי השתנתה - היא לא הסתכלה לי בעיניים וענתה מאוד בקרירות ובצורה מאוד טכנית ותמציתית על שאלות. שאלתי אותה למה יש לאבא אקדח בבית - למה הוא צריך את זה? היא ענתה שהוא היה קצין בצבא במילואים ואז היה לו נוח שהיה לו כבר אקדח בבית בתקופת המילואים שאיתו הוא יצא כל פעם ושאחרי שהוא סיים עם המילואים הוא לא החזיר את האקדח (היא סיים לעשות מילואים לפני 8 שנים). היא אמרה שהיא לא יודעת למה הוא צריך אקדח ושהיא אף פעם לא שאלה אותו ישירות. היא רק יודעת שחשוב לו שיהיה אקדח בבית. שאלתי אותה אם היא חושבת שזה נגד פורצים. היא ענתה שהיא לא יודעת. אנחנו גרים בדירה במרכז הארץ וההורים לא חוששים בכלל מפריצות, לפעמים אפילו לא נועלים את הדירה. המידע היחידי שהיא שמחה לתת לי וגם חזרה עליו הוא שבתקופה שגרנו בארצות הברית לאבא לא היה אקדח בבית - כאילו זה הקל אליה להיזכר בתקופה הזאת ואולי לא היה לה נעים מזה שבעלה מצטייר כגבר מכה מהשיחה אבל זו רק פרשנות שלי. שאלתי אותה גם אם היא רוצה שיהיה אקדח בבית והיא אמרה שהיא מעדיפה שלא ושכשחזנו לארץ היא אפילו אמרה את זה לאבא שלי אבל הוא החליט למרות זאת להחזיר את האקדח הביתה. כששאלתי אותה עוד שאלות על הנושא ובינהם למה היא לא עומדת על שלה מולו היא אמרה לי שאני מוזמן לדבר איתו על זה - אבל לא הבנתי אם היא באמת רצתה שאדבר איתו על זה או רצתה שאפסיק לשאול אותה שאלות. לא דיברתי על זה מאז עם אף אחד כולל אמא שלי. אני חששתי לגרום לפיצוץ בבית (האחים שלי לא יודעים על האקדח) ולא רציתי להתעמת עם אבא שלי אבל גם כי לא ראיתי סכנה ממשית. בחצי השנה האחרונה אני הכחשתי את כל הפרשה הזאת. בשבועות האחרונים אני נזכר וחושב על הסוגיה יותר ואני רוצה לעשות משהו עם זה כדי להסיר את האיום אבל יכול להיות שאני בכלל טועה ואין שום איום או שבכלל לא בסמכותי להתערב להורים שלי. אז מה לעשות ואם בכלל לעשות משהו?!