הוא התגייס ומאז הכל נהיה אחרת, הוא נהיה חסר סבלנות ולא יכול להכיל קשר, מה לעשות?

אני (18), וחבר שלי (18) ביחד שנתיים. לפני שלושה חודשים הוא התגייס לקרבי ומאז כל הקשר שלנו השתנה. בהתחלה זה היה בגלל המרחק - היינו רגילים להפגש 3-4 פעמים בשבוע, וזה הפך ללהפגש פעם בשבועיים או פעם בשלושה שבועות. שזה כבר גרם לריבים מטופשים שנבעו מגעגוע לרוב- אבל זה עבר והתרגלנו למרחק, אבל דברים אחרים התחילו לצוץ. כל פעם שהוא היה חוזר הוא היה חוזר מתוסכל, עצבני, חסר סבלנות- לא רק אליי, גם למשפחה שלו.
וכל כך ניסיתי להיות שם ולעזור לו ולעודד אותו. אבל זה היה מגיע למצב שאם אני הייתי במשבר בחיים שלי הייתי מרגישה לבד מרוב שהוא היה מרוכז בבעיות שלו. אם הייתי אומרת לו נגיד על משהו קטן שמפריע לי (והייתי אומרת את זה ברוגע כי ידעתי שהוא בלי סבלנות) הוא היה מתפוצץ עליי והופך את זה לריב ענק- כל פעם שהוא חזר הביתה.
אם הייתי אומרת לו על משהו שקשה לי ומשפיע עליי הוא היה אומר ״זה כלום לעומת מה שאני עובר״ או ״שתתגייסי לצבא תביני מה זה קושי״
שאני מבינה שאולי אני סתם מרגישה שהחיים קורסים עליי אבל זה לא אומר שצריך לעשות תחרות מי יותר סובל ולמי יותר רע .
שהייתי אומרת לו שכדאי לו לשתף במה שעובר עליו ושזה יעשה לו טוב הוא אמר ״אני לא אוהב לשתף אני אתמודד עם זה לבד״ אז שהסברתי לו שחבל שהוא ככה שומר לעצמו את מה שקשה לו אבל מוציא עליי את כל העצבים והתסכול. הוא ״מתמודד עם זה לבד״ אבל את העצבים הוא מוציא עליי כל פעם שאנחנו מדברים.
ביום האהבה שהיה לפני שבועיים לא קיבלתי כלום, אפילו לא הודעה של יום אהבה שמח. וזה אחרי שקניתי לו מתנה והבאתי לו אותה שבוע קודם (לפני שהוא חזר לבסיס), וכתבתי לו בווצאפ מגילה על כמה שאני מעריכה אותו . כי בכנות אם כמה שזה נשמע שטחי הימים האלה חשובים לי, בהתחלה הוא התעלם מהמגילה ואז שדיברנו בטלפון אמרתי לו ״לפחות אומרים תודה״ והוא אמר שהוא לא קרא. על השנייה שהוא התחיל לקרוא הוא אמר לי ״חחחח את נשמעת בהודעה כמו אמא שלי״ וזהו. זה כל מה שהוא אמר על ההודעה שבכנות שפכתי בה את הלב. יום אחרי הוולנטיינס הוא אמר לשאח שלו שיקנה פרחים ויביא לי(???) אח שלו לא יכל באותו יום אז בן זוג שלי האשים את אח של ״שבגללו לא קיבלתי כלום״ . ואמר שהוא יפצה אותי שיחזור - ונחשו מה- לא, הוא לא.
עד שבוע שעבר, אמרתי לעצמי טוב יהיה בסדר נתמודד זה כי אין לו זמן לנשום. בגלל זה הוא לא מראה איזשהי הערכה כלפיי.
אבל , שישי שעבר הוא הצליח להוציא גימלים לכל השבוע (משישי עד ראשון שאחרי) זה אומר שהיו לו תשעה ימים בבית. ואני הייתי בטוחה שבתשעה ימים האלה הוא יראה לי הערכה - ברמה הכי מינימלית אפילו, סתם לצאת לאיזה מסעדה טובה, לצאת לאנשהווו, לעשות משהו. אבל הוא לא רצה , הוא רק רצה לים עם חברים שלו ושנייה לפני שהיה יוצא היה שואל אותי ״אה את גם רוצה לבוא? אבל את תיהיי לבד אז לא כדאי לך״
ביום שישי האחרון שהבנתי שהוא מוציא עליי רק תסכול ולא מראה לי שום אהבה ושום הערכה . והחלטתי שכדאי שנדבר . שדיברתי איתו הוא סיפר כמה רע לו ושקשה לו להכיל קשר מרוב שהוא בקושי מצליח לתפקד .
אבל שלושה חודשים שלי רע! בגלל שאני כל הזמן לבד, כל בעיה שיש לנו בזוגיות הוא בורח ממנה, ואני היחידה שבאמת מנסה לתקן משברים ודברים בכל השלושה חודשים האחרונים. מתי שהוא חוזר הוא רב איתי, מתי שיש לו שבוע בבית הוא לא מראה איזשהי הערכה או איזשהי חיבה כלפיי.
מה כדאי לי לעשות?