הייתי בזוגיות שסבלתי בה הרבה.
טיפוס שרואה רק את עצמו, מאוד ילדותי ושיטחי (קודם כל חיצוניות) , אסור לדבר עם אף בחור אחר, אסור לי ללבוש יותר מדי חשוף, להתלבש ולהתנהג כאילו היית בת אצולה.
ההתנהגות שלי לא במקום אף פעם, אני תמיד טועה, האחר תמיד צודק ובעצם , הכי טוב שאשתוק.
מהמקום הזה שאני תמיד הלא בסדר, גם נבגדתי וכל דבר שאני בוחרת לעשות לא בסדר, סיימתי את הקשר.
לא קרה שום דבר דרמטי, גם גיליתי תוך כדי קשר קשרים אחרים שהיו לו, אז הכל המשיך כמו שהיה וטוב לי אחרי הנתק.
לא קשה לי יותר המחשבה שלא אהב אותי כמו שאהבתי אותו, לא קשה לי יותר שבגד בי, ובעצם אני מאחלת לו הרבה אושר רק לא איתי.
פגשתי גבר אחר ממש במקרה באירוע משפחתי, וזאת היתה הפעם הראשונה שמישהו מצא חן בעיניי וגם עניין אותי. כשהבנתי שהוא לא פנוי, לקחתי צעד אחורה אבל לפחות הצלחתי להרגיש משהו, גם אם זה היה ממש קצר, אחרי הרבה מאוד זמן שלא הצלחתי או לפחות במקום רק תחושות קשות שהרגשתי.
אני מכירה אנשים מדי פעם בכל מיני מקומות שחברות שלי אוהבות לצאת אבל אני לא יודעת איך מתחילים בכלל לעשות את הצעד הזה.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות