אז יש לי חבר טוב עוד מהשירות הצבאי שבאמת אני מאוד מעריך אותו... על אחת כמה וכמה כשהחיים הפגישו אותי גם עם אנשים שהם זבל אז זה לא מובן מאליו כשיש לך חבר שהוא גם חבר אמיתי וגם אדם טוב. אם כי הייתה לו סיטואציה שעד היום מפריעה לי. יש לי סיפור חיים דיי מורכב אבל זה לא הנושא. הוא תמיד אמר ואומר גם היום שהוא מבין את זה שאני ברווקות מאוחרת ושלא צריך להיכנס סתם לקשר זוגי בשביל לצאת מידיי חובה אם לא טוב לך. בכול אופן כשלפניי כמה זמן היה לי סטוץ עם מישהי כשהסטוץ הזה היה הגשמת פנטזיה גם בהיבט של העדה של האישה וגם בעיסוק שלה הרגשתי ממש בעננים. ואז כשאני והחבר נפגשנו באיזה ערב וסיפרתי לו על זה... אז לכאורה הוא פירגן ב2 דקות הראשונות... ואז הוא התחיל להטיף לי כזה: "שמע אתה צריך לתפוס כיוון" "אתה לא תתקדם אם תמשיך ככה" וכו' וכו'. עכשיו אני אציין שהוא נשוי פלוס שלושה ילדים ומה שנקרא עמוק בניהול חיי המשפחה אבל.... אני מכיר אותו עוד לפניי שהוא הכיר את אישתו ו... פחות משבוע לפניי החתונה שלו כשהיינו יחד במועדון הוא ניסה לבגוד בה ופשוט הבחורה במועדון לבסוף לא זרמה איתו... וגם כשיצאנו עוד במשך שנתיים לאחר מכן הוא חיפש הזדמנויות לבגוד. מה גם שלפניי כמה זמן הוא סיפר לי שהם לא שכבו במשך חצי שנה, ובלי קשר היא לא נראית משהו בכלל אישתו... אפשר להגיד אפילו מתחת לממוצע. בכול אופן לא רציתי להתעמת איתו בנושא הזה כי לא רציתי לאבד את הקשר החברי איתו.... אבל אני תוהה לעצמי... זה בעצם יצר האדם? אף אחד לא באמת אוהב לראות אותי כשדברים טובים קורים לאוהבים רק בתור "מסכן"? מבאס.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות