אני בחור בן 22, חרדי, בחור ישיבה.
יש מעליי ארבעה אחים ואחיות כך שאני מחכה כרגע עם לצאת לדייטים.
הכרתי מישהי בקבוצה מעורבת בווטסאפ,
שנינו מרקעים שונים, בחיים לא היינו נפגשים במציאות,
ויש בינינו פערים משמעותיים מבחינה חברתית, שלא מאפשרים לי להתחתן איתה.
בתחילה היינו מפלרטטים ומשוחחים על כל מיני שטויות,
לא ידעתי איך היא נראית, אבל סתם התלהבתי מעצם היכולת לשוחח כך עם בחורה.
היא הייתה מגניבה רצח, עם אנרגיות חיוביות מאוד, שאלו תכונות שאני מחפש בבת זוג, אבל ברוב השיחות שלנו היו בעיקר מונולוגים שלי ומחמאות שלה..
היא לא מרבה לדבר על עצמה, קשה לה לחשוף חולשות, אבל דיברנו על זה, והיא עושה עבודה מטורפת בתחום, ובאופן כללי היא עושה הכל כדי להיות המקסימום.
כעבור חצי שנה החלפנו תמונות בינינו, היא התלהבה מאוד, התאהבה בצורה מוחלטת ואילו אני לא התלהבתי מיד.
היא לא הייתה מה שחלמתי, אבל מנגד לא חשבתי שהיא מכוערת.
סתם סגנון שלא הכי מגניב אותי בעולם.
המשכנו לדבר, והחלפנו עוד כמה תמונות..
עם הזמן שמתי לב שהאישיות שלה ממש משתקפת בפנים שלה והיא הפכה ליותר ויותר יפה בעיניי,
אם כי אני עדיין זוכר מה באמת מגרה אותי, וקשה לדעת אם היופי שאני רואה בה זה לא התלהבות רגעית מהפעם הראשונה, אבל לא משהו שיחזיק..
מנעתי כל הזמן הזה מפגש בינינו כי אני לא מאמין בקשר הזה לטווח הרחוק ואני מפחד להתאהב ולא לצאת מזה.
לאורך כל הזמן הדגשתי לה שאני לא מעוניין להשלות אותה, ושום דבר רציני לא יצא מהקשר הזה. אנחנו לא נתחתן בחיים. ואני רק פה כי את מסבה לי הרבה עונג ועניין לטווח הקצר וקשה לי להיפרד מזה.
היא מודעת להכל, מאוהבת חסרת תקנה ומעוניינת לנסות בכל זאת כל דבר שאציע לה. היא דוחקת בי להיפגש וליפול לחוויה הרגעית הזאת, ואני נאחז בכוחותיי האחרונים להתגבר על הסקרנות מהחוויה.
אין לי ספק שאם היא הייתה מושלמת בעיניי הייתי הולך על זה בכל הכוח, שוכח מהכל. ונותן לזה צ'אנס אמיתי ואם אנחנו באמת בלתי נפרדים, אז הכל מן אללה ומתחתנים.
הנקודה היא שעם כל הפערים המשמעותיים בינינו שמונעים ממני להתחתן, והקושי של ה להיחשף רגשית שהוליד הרבה עימותים בינינו.. היא גם באמת לא מושלמת בעיניי.
מצד שני אני מוצא את עצמי נמשך אליה כיום ברמה סבירה מאוד, מה גם שהיא נפתחה בפניי ברמות גבוהות והתחברתי אליה ולנשמה שלה מאוד.
קשה לי בלעדיה, היא ממלאת אותי. החלפנו טלפונים ואנחנו מדברים שעתיים ביום, ואם אני לא עוצר את עצמי בכוח, יוצא לי לחשוב עליה לא מעט..
נ.ב. היא מנסה כעת לצאת לדייטים ולמצוא מישהו שיסב לה אושר, אני הכי בעד בעולם, למרות שזה יהיה קשה לי נורא. אבל היא אומרת כל הזמן שהיא בחיים לא תמצא מישהו כמוני, ואין לה באמת תיאבון לזה.
הדבר שהכי מבלבל אותי, שיכול להיות שהכל דמיונות של אהבה ראשונה, וההתלהבות מהחוויה שאף פעם לא הייתה לי. שהיא מספקת לי את עצם החוויה ולא את אותה בעצמה...
בסוף אני מסובך מכל הכיוונים, מרגיש שמה שאני לא אעשה זה לא יהיה טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות