אוקי, אז הייתה לי חוויה לא נעימה בילדות עם שכן שלי במשך כמה שנים. פתחתי את זה עם העובדת סוציאלית בבית ספר בגלל מחשבות מסויימות שלא יכולתי להתמודד איתם לבד באותה תקופה. הייתי נפגשת איתה פעם בשבוע בשיעור קבוע וזה היה די נחמד, אבל היא שיתפה את אמא שלי למרות שלא רציתי וזה פגע לי באמון איתה.
מאז והלאה כן הגעתי למפגשים אבל לרוב שתקתי והעדפתי שהיא תדבר. ביקשתי ממנה לפני שלא תשתף. היא לחצה עלי ללכת לטיפול מבחוץ, הגיוני סך הכל אבל זה מרגיש די מאיים וגם כבר הרגשתי קצת יותר בסדר.
בכל זאת אמרתי לעצמי למה לא? ננסה. בכל אופן זה אחת הפגישות הראשונות, אין לי מה להגיד על האישה, היא נורא נחמדה סך הכל. אבל אני חושבת שזה יותר מדי "על זה". זה מרגיש מאולץ, מתמסכן ולא הכרחי, כבר עבר 10 שנים
מצד שני כן הייתי צריכה את זה ואולי אני כן אצתרך.
ככה או ככה אני לא מסוגלת להפסיק את זה עכשיו, קשה לי להיפתח אליה ולשתף אותה. מין הסתם שלא אשתף אותה בהכל גם אם יעבוד מאה שנה.
זה מרגיש מאולץ, וגם ההורים שלי מתנהגים כמו איזה זוג דבילים וזה קצת נמאס ואני מעדיפה שיעזבו אותי לנפשי והלוואי שהכל היה חוזר לפני שסיפרתי לה.
מה לעשות????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025