האקס לא יוצא לי מהראש, האם לשלוח הודעה?

שלום לכולם, זה יהיה ארוך אז תכינו לכם משהו לנשנש, מקווה שתהנו.

בקיץ האחרון החלטתי לפתוח אפליקציות הכרויות מתוך הבנה שאני מוכנה לזוגיות. בחיים לא הייתי באחת והרגשתי מוכנה לשלב הזה בחיים שלי. אתן קצת רקע על עצמי להבנת הסיפור אני בת 22 חיילת משוחררת שעושה מועדי פסיכומטרי כדי להתקבל לרפואה. היה לי קצת קשה להתרגל ללמידה של המבחן הזה כי זה באמת מבחן מיותר לדעתי. הייתי לפעמים לא לומדת כמו שצריך וככה חלפו להם כמה מועדים ואני לא מגיעה לציון שנדרש לרפואה. אחרי מועד הקיץ האחרון פתחתי אפליקציות הכרויות ואמרתי, שאני מוכנה לחפש זוגיות.

לאחר חודש וחצי שאני יוצאת עם בנים הכרתי את האקס שלי. לצורך הסיפור נקרא לו עידו. את עידו הכרתי בזמן שהתחלתי להכיר עוד בחור. התחלתי לדבר עם שניהם באותו יום, והם ממש היו אותה גברת בשינוי אדרת. לומדים אותו תואר, עובדים בהייטק, אותם תחביבים בדיוק. יצא מצב שיצאתי עם שניהם לדייט אחד ולא הצלחתי להחליט, אז נתתי לשניהם דייט שני ובסוף החלטתי שעידו הוא האחד המיוחל. סיימתי את הדייטינג עם הבחור השני, שהמשיך לרדוף אחריי במשך שבוע וחצי עד שוויתר.

אני ועידו התחלנו לצאת ונכנסנו לקשר הראשון שלי. הוא אמנם היה קצר וארך חודשיים בלבד, אבל הוא היה מאוד משמעותי לי. עידו היה בחור חנון שלומד בטכניון מדעי המחשב ולא ממש הצליח לו עם נשים לפניי. אני הייתי הנשיקה הראשונה שלו מאז גיל 19 והוא בדיוק חגג 24 לפני שהכרנו. הוא היה חנון מידי לטענתו וזה באמת היה נכון, אבל זה קסם לי.

התחלנו להתאהב אחד בשנייה, ולהכיר. התחלנו גם להתנסות מבחינה מינית אבל עדיין לא הגענו לשלב של סקס כי אני לא הייתי מוכנה, אני עדיין לא שכבתי עם אף אחד לפני ורציתי שנהיה יציבים בקשר לפני שנגיע לשם.

עידו הוא בחור שמגיע ממשפחה מאוד הישגתית, ההורים שלו הכירו בטכניון, כל האחים שלו לומדים שם. הם כולם מהונדסים לשם. לא ממש ראיתי בזה חיסרון, כי לשאוף גבוה זה תמיד טוב. גם אני שואפת גבוה. הבעיה שלי הייתה שהתחלתי להתמרח עם הפסיכומטרי כי זה מבחן שאני באמת לא אוהבת. עידו ממש חלם שאתקבל ללימודים לאוקטובר 26 כדי שנלמד שנה ביחד, אמרתי לו שאני מקווה אבל אני לא יודעת ושאני חושבת שיותר הגיוני שאתקבל לעוד שנתיים.

עניין הפסיכומטרי אצלי היה בעיה. הגעתי למצב שאני מכחישה את כל השלבים שבאים אחרי הפסיכומטרי כי ממש נשאבתי לרצף בחינות. לא תכננתי מה השלבים הבאים, או תארים חלופיים למקרה שלא יצליח לי. עידו תמיד היה שואל אותי מה הציון שלי בתכלס ואמרתי לו שאני לא מספרת לאף אחד כי אני קצת מתפדחת וזה לא אישי נגדו. עם הזמן הוא המשיך לשאול בקטנה ועניתי את אותו הדבר.

יום אחד דיברנו בווצאפ והנושא עלה שוב, וזה הגיע למצב שהוא ממש שואל למה אני לא מספרת בתקיפות. הרגשתי דחוקה לפינה ומבוהלת, ואמרתי לו שאני מבקשת שיכבד אותי, ושאפתח את הנושא בפניו שארגיש בנוח.

בערב של אותו יום דיברנו בטלפון והבנתי שהוא הולך להיפרד ממני. פחדתי אז פלטתי כמה שטויות שגרמו לו להבין שאני לוקחת את הפסיכומטרי יותר ללב מאשר אירועים רגשיים בחיים. הוא אמר שהוא רוצה מישהי שתהיה איתו באותו קצב בחיים, ושעוד שנתיים הוא יסיים תואר והוא עם משרה בהייטק ואני רק אתחיל ללמוד. אציין שבשנה וחצי שהוא יצא לדייטים לפני שהכיר אותי הוא יצא רק עם בנות מהטכניון. הוא אמר שהוא מבין שאני לא מתוכננת בחיים מבחינת קריירה ושאנחנו לא על אותו גל. ושגם מבחינה דתית יש ביננו הבדל אני מסורתית והוא חילוני. אני לא יכולה לאכול מהכלים בבית שלו כי הם אוכלים שם שרימפס אבל הם קנו לי חד פעמי וכלים נפרדים לבשל. חשבתי שהכל בסדר. הוא אמר שהוא מקבל את עניין הכשרות, אבל אם יום אחד אחליט לשמור שבת או משהו הוא לא יוכל להתמודד עם זה.

הוא גם אמר שהוא מבין שרוב הויתורים בקשר יגיעו ממנו ופשוט נפרד ממני בשיחה הזו. יומיים אחרי הפרידה שלחתי לו הודעה ארוכה שמכילה את מה שלא הספקתי להגיד לו כי הוא הפתיע אותי עם הפרידה. לא הכי גאה בהודעה הזו אבל באותו הרגע הרגשתי כלכך פגועה. הוא הגיב לי שמצטער שככה אני מרגישה וזהו. מאוד נפגעתי ולקח לי שבוע באמת לצאת מהעצב שהייתי בו. החלטתי להתמקד בללמוד למועד שהיה בדצמבר כי נשארו לי חודשיים. ובאמת בחודשיים שחלפו התגברתי עליו והתמקדתי בללמוד. ניגשתי למועד ומחזיקה אצבעות שיהיה טוב. החלטתי לפתוח אפליקציות שוב, כי אני באמת מרגישה שאני רוצה למצוא מישהו, וכן אולי זה לא המקום האידיאלי אבל זה מה שיש כרגע.

ראיתי את הפרופיל שלו באחת האפליקציות ודפדפתי ישר שמאלה. באותו השבוע איבדתי חבר קרוב שנהרג בגילי, צעיר. הייתי במחשבות ועיכלתי עם חברים את הבשורה. לאחר יומיים אני מדפדפת שוב ורואה את האקס שם, באוקייקיופיד. באותו שבוע למדתי שהחיים קצרים והחלטתי לשלוח לו לייק עם הודעה. שלחתי משפט באנגלית שאומר פעם שנייה יעבוד?

לא אשקר עשיתי את זה בתור מתיחה ואז זה התחיל לקבל משקל כבד יותר ככל שעבר הזמן, ועבר שבוע מאז. אני לא מפסיקה לחשוב עליו שוב, על מה שהיה ועל איך שזה נגמר. אני הבנתי איפה טעיתי ובאמת בנוגע לתואר נסגרתי על מה אני צריכה לעשות ועל תארים חלופיים במידה ולא יעבוד. הבנתי מה הוא אמר וקיבלתי.

עם זאת, הוא התנהג אליי לא יפה בשיחה וזלזל בי.אבל, משהו בי לא מצליח לשחרר ממנו עכשיו. אני מרגישה שאני רוצה לדבר איתו, על אולי לנסות שוב, אבל אני יודעת שאם אשלח הודעה אחרי שהוא מסנן את מה ששלחתי באוקייקיופיד אצא קטנה וזה רק יקטין מהערך שלי. אני יודעת שהוא התאהב בי גם שהיינו ביחד, ושהוא באמת רצה אותי, וקשה לי עם המחשבה שזה נגמר וששנינו חזרנו לאפליקציות שאנחנו כלכך שונאים.

אני קצת אובדת עצות לגבי מה לעשות, אז החלטתי לפרוק את תסכולי לזרים באינטרנט. אשמח לשמוע מה אתם חושבים בשמירה על שיח מכבד.