היי לכם, חשבתי הרבה אם לכתוב את זה פה או לא אפילו שזה באנונימיות וכו' וגם בגלל שלא ידעתי אם בכלל יעזרו לי פה באמת... או שאולי זה פשוט יעזור לי לפרוק וזה פשוט ככה יצא לי מהמחשבות.
אז ככה, אני בת 20 ואף פעם לא חוויתי זוגיות או מצב אינטימי עם גבר.. לצערי אפילו בדייט לא יצא לי להיות.. וזה לא שהיו הצעות, היו כמה הזדמנויות אבל בסוף זה לא יצא מכל מיני סיבות.. ככה עברתי את התיכון בלי אהבה ועכשיו אני כבר בצבא שנה וקצת, ושוב פעם אני מוצאת את עצמי לבד.. כאילו כלום לא השתנה, נשארתי לבד כמו תמיד..
הבעיה היא בעצם שכרגע אני לא יודעת אם אני באמת רוצה מישהו.. כאילו, זה ממש מסובך.. בעיר שלי, או שה"שווים" תפוסים או ערסים שהם לא הטעם שלי בכלל ובצבא בכלל אין מישהו שבאמת מוצא חן בעיני אני כבר מכירה את כולם ועשיתי מאמץ לחפש וכלום, שום דבר.. אני גם יוצאת עם חברה שלי לפאבים/ברים בסופשים, למרות שלפני זה לא ממש אהבתי את זה אבל זה דווקא די נחמד.. אני מנסה לבחון אולי יש מישהו שנראה לי, אבל לא אין אף אחד :/ ושלא תחשבו שיש לי דרישות גבוהות, ממש לא.
מאז ומתמיד הרגשתי כאילו שונה מהשאר, לא הולכת על הסטוצים מחפשת קשר רציני עם בחור נורמלי, שלא מעשן או שותה בהגזמה, שלפעמים מעדיף פשוט להשאר איתי בבית ולראות איזה סרט טוב במקום לצאת לאיזה מקום רועש והמוני, בקיצור "הילד הטוב" מה שנקרא חח.. אתם חושבים שאלה דרישות גבוהות מדי? זה נדיר נראלי למצוא מישהו כזה :/
כל הבנים שפגשתי עד היום הייתי בשבילם איזה ריבאונד אחרי הקשר הארוך שהיה להם, או שהם סתם רצו איזה סטוץ.. אבל על קשר רציני אני לא מתפשרת.
בקיצור אני לא יודעת עכשיו אם אני באמת רוצה משהו, כי אני כבר באמת מיואשת אחרי כל החיפושים והמאמצים שעשיתי קיבלתי רק לב שבור, דמעות וכאב..
אם נגיד אני רואה איזה זוג, או נגיד את חברה שלי וחבר שלה אני מקנאה בפנים ואני אומרת לעצמי "ואי באלי גם", ואז נגיד יום למחרת אני חושבת "בעצם אולי יותר טוב לי לבד"
כרגע החלטתי פשוט להפסיק להתעסק בזה ופשוט לזרום אם זה יבוא, כי אני מבולבלת וכל פעם הרצון שלי משתנה.. יש תקופה ככה ותקופה ככה, איך אני מטפלת בעצמי? :/
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות