ביום שבת האחרון נפגשנו כל האחים והמשפחה המורחבת לארוחת צהריים כהרגלנו.
במהלך ארוחת הצהריים התפתח דיון רציני עלי ועל המשקל שלי, בדיון פנו אלי האחים ואמרו לי בנימה כואבת שאני מזיקה לגוף שלי. זה הזמן לספר לכם שיש לי עודף משקל ואני שוקלת כ-110 קילו. המשקל והמראה שלי באמת מפריע לי אבל כרגע אני מעדיפה לשים את העניין בצד ולהתרכז בדיון המשפחתי.
בכל אופן, האחים אמרו לי שאני מזיקה לגוף שלי ושאני צריכה להפסיק עם זה במיוחד בשביל הילדים שלי, על מנת ללמד אותם אחרת ושלא יפגעו מהחברה שלהם בבית הספר. מלבד האחים גם אמא שלי הצטרפה לשיחה והתנצלה על כך שהרגילה להאכיל אותי כ"כ הרבה כשהייתי קטנה וגם היא אמרה שהיא רוצה שאקח את עצמי בידיים.
השיחה הייתה באמת בטון נמוך ואמיתי ואני בטוחה שכל הדברים שהם אמרו שם באו מכוונות טובות ומהלב. אבל הרגשתי כ"כ מושפלת עם עצמי מהסיבה שישבתי, ואכלתי, ואכלתי והם דיברו על השומן שלי. התגובה שלי הייתה מאוד חדה. הקשבתי למה שהם אמרו ופשוט קמתי באמצע הארוחה ואמרתי :"או שתקבלו אותי כמו שאני, או שלא תקבלו אותי בכלל".
מאז אותו מקרה הראש שלי כל היום עסוק בזה ואני לא יודעת מה לעשות... אני מרגישה נבוכה להתקשר למשפחה אחרי שקמתי באמצע הארוחה ובאמת שאין לי מה להגיד להם. מצד שני אני לא רוצה לשמור על הקרח הזה ואני חייבת לנפץ אותו.
help!