אני יושבת וכותבת את זה בבכי, אני כבר לא מסוגלת לשמור הכל בבטן.
מאז שהתגייסתי לצבא התחלתי להשמין, אכלתי המון שטויות וזה גרם לי להתפתח, בהתחלה לא הייתי מודעת לגודל שלי, ואז פשוט גדלתי וגדלתי והיום אני פשוט בחורה שמנה...
החברות שלי, רזות, יפות, "נחשבות", כל אחת תפוסה עם גבר חתיך אחר, ורק אני נשארתי רווקה עם השומן שלי, מתוסכלת, בודדה.
אני אישה מאוד הומוריסטית, ולכן גם ידעתי לצחוק על עצמי ועל הגודל שלי. ככה אני מתמודדת עם זה... אני לא מסתירה את זה.
אבל אני יודעת שעם כמה שאני צוחקת על זה, עצוב וכואב לי מבפנים.
כואב לי שאני נראית איך שאני נראית, כואב לי לראות את המבטים של האנשים ברחוב.... של ה"תקחי את עצמך ביידים, חבל, יש לך פנים יפות".
אתמול היה השיא, לקראת סופ"ש יצאנו החברות לשופינג, מדדתי בגדים, ואחת החברות לקחה את המראה שלי רחוק מדי ופשוט אמרה לי, ואני מצטטת:
"מה, כאילו, איך לך מודעות עצמית? החולצה עוד שנייה מתפוצצת עלייך".
זה היה הדבר הכי משפיל שאמרו לי בחיים! היא אמרה את זה ליד שאר החברות שהיו חצי בהלם, חצי במבוכה, ועוד כמה אנשים שבמקרה שמעו את זה כי הם היו בסביבה.
חייכתי, חיוך של מטומטמת... אבל כ"כ נפגעתי.
חזרתי הביתה ולא הפסקתי לבכות, בלילה בקושי הצלחתי להירדם, ועכשיו אני יושבת כאן במטרה לעזרה..... בבקשה אנשים, אני צריכה עזרה!!! מה לעשות? מה לעשות עם עצמי? מה לעשות עם החברות האלה? עם אותה אחת שאמרה לי ככה? help.....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות