שלום לכולם.
אחי נהרג לפני כארבע שנים בתאונה טראגית וקשה.
הייתי בטוחה שהעולם יעצר, אך הכל המשיך כרגיל.. זה היה לי מוזר.
בימי האבל כמעט ולא התמודדתי, דרכו של אבי להתמודד הייתה להתנתק מהמציאות ולהתנהג כאילו כלום לא קרה, עוד בליל המקרה הוא חילק לי משימות ותפקידים רק כדי להראות שהכל מתנהל כרגיל.
מצאתי את עצמי נוכחת רק כדי לתמוך ולחזק כשאני שבורה מבפנים.
אני רואה את אמי בוכה ונשברת, ולא מרשה לעצמי לבכות ולפרוק יחד איתה.
אנינאומרת לעצמי שאני חזקה, אך מרוב שאני חנוקה מבפנים אני נוזפת בה על זה שהיא בוכה.
אני לא מצליחה לפרוק עם האנשים הקרובים אלי, ומאמינה שגם לרבים במצב שלי זה קשה.
כל ההתייחסות באבל היתה על ההורים שאיבדו את אחי, אך שוכחים שגם אני איבדתי את האח הבן היחיד שלי, אח גדול שעוטף מגונן..
אני מחפשת פורומים למי שאיבדו אח אך לא מוצאת..
אין התייחסות לאחים. גם העובדת הסוציאלית הציעה קבוצת תמיכה רק להורים..
לאן אני אלך?..
מה עושים כדי להמשיך הלאה..? כיצד מעלימים את המועקה הנוראית הזו?
אני רוצה לדבר ולספר ולשתף על מי ומה שהיה אחי ולמה כל כך כואב לי שהלך, אני רוצה להוציא הכל החוצה אולי מישהו יצליח להבין...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025