החבר הכאיב לי כששכבנו ולא הפסיק כשביקשתי! זה היה אונס?

קשה לי מאוד לכתוב את זה ובכלל לדבר על זה, ולפעמים גם עולים לי פלאשבקים מאז שהופכים את הימים לדיכאון.
אנחנו מכירים מגיל החטיבה והוא היה הנשיקה הראשונה שלי,שהייתה נוראית והוא נישק אותי למרות שלא אהבתי להתנשק עד שבסופו של דבר נפרדתי ממנו בגלל זה. אח"כ לא דיברנו במשך שנה בתיכון ואז חזרנו לדבר ובכך נהפכנו לחברים עוד פעם,(אני לא מפרטת שלא יזהה) רציתי שהוא יהיה הסקס הראשון שלי, כי אהבתי אותו מאוד, אהבה ראשונה שלי. הפעם הראשונה הייתה מאוד כואבת ולא יכולתי עד הסוף, בפעם השנייה זה היה בביתו ולרואה מהצד היה חושב שזה סטוץ, לא היה שום רגש ואמפתיה והיה צריך לגמור מהר כי חבר שלו למטה... ואז הוא נפרד ממני ולא זוכרת מה היה אך חזרנו לדבר והיינו "חברי פלאפון" למשך שבועיים, הוא רצה נגיד שנהיה יזיזים, בדיעבד אני קולטת שזה מה שהוא רצה שהתסכלתי בשיחות קודמות שלנו.
זה היה חג, הלכתי לביתו ולקח לי זמן להירגע מכיוון שהליכה עושה לי כאבים, נרגעתי והלכנו למיטתו, זה לא היה כמו פעם, הנשיקה שלו לא הייתה עם אהבה ורגש, הרגשתי ששנינו במקפיא והיחסים קפואים בעיקר מצידו, וכל נשיקה הרגישה כמו קרח, כאילו לא אהב אותי יותר ולא היה לו אכפת ממני יותר כלל וכלל, הורדנו בגדים כמו רובוטים וזה כבר לא היה נראה לי לעין והרגיש לי לא נכון, אבל כבר אז רק הגוף שלי פעל ופחות תפקדתי, כאילו אני מזיזה את גופי בלי רגש, הוא שם קונדום ושכבנו(ממש לא מתחשק לי לפרט מה היה) אבל פשוט כאב לי ברמות מטורפות והוא לא היה עדין, ביקשתי ממנו שיפסיק כי כואב לי אך הוא מצידו המשיך ואמר שזה לא אמור לכאוב ושאני מוזרה,הוא התייחס אלי באדישות, כמו בובת מין. ניסיתי לזוז ולברוח מביתו, אבל לא הייתי מסוגלת, רציתי מאוד אבל הרגשתי תחושה מוזרה שאני לא יכולה לתאר. הוא סיים ושאל איפה לגמור -בפנים או בחוץ ,כבר לא היה לי אכפת. הוא הלך לשירותים וחזר לחדר ושיחק במחשב, בזמן שאני במיטה, היה יכול לחבק אותי או משהו והרגשתי שהוא רק מחכה שאעוף מהבית, גם אני רציתי אבל כמו מטומטמת לקח לי זמן לצאת. סיימנו בריב ואמרנו שהסקס לא היה טוב ואז ברחתי מביתו, הלכתי הביתה הליכה של חצי שעה למשהו שלוקח רבע שעה, כ"כ כאב לי ושהגעתי הביתה ירד לי דם ורק כאב לי ממש וכל היום הייתי במיטה ולא זזתי וקרה עוד משהו באותו יום אך אסור לי לספר, נהפכתי לאדישה וקרת לב, לא התייחסתי למשפחתי ושחזרנו ללימודים חא יכולתי יותר והתפרצתי בבכי לחברה שלי ובשירותים, סוף סוף קלטתי שמה שקרה באותו יום הוא לא בסדר ולא תקין, הרגשתי מחוללת, ניסיתי לדבר איתו וגיליתי שהוא סיפר לחברה למרות שזה אמור היה להישאר בסוד, השיחה האחרונה שלנו הייתה איומה והרגשתי שהוא לא מבין בגלל מה הוא עשה לי באותו יום. מתלמידי מצטיינת התחלתי לא להקשיב בלימודים, לפעמים אפילו אני נרדמת, ושאני מנסה להקשיב אני פשוט לא קולטת כלום, אני קרה למשפחה הרחוקה שלי ולגרעינית סיפרתי ואני יחסית פתוחה אך מאוד קשה לי, ואני מתגעגעת למה שהייתי פעם, ילדה שמחה. רק השיר "לראות את האור" עוזר לי..
אני ממש לא רוצה לשאול את השאלה הזאת אך האם אתם חושבים שמה שקרה שם היה אונס? לא ציפיתי שאני אקפא במקום, חשבתי שאתנגד, חשבתי שאני חזקה...היום אני עומד על המשמר ואומרת לא כמה וכמה פעמים שיקלטו, חשבתי שזה מספיק שאמרתי לו להפסיק ושמאוד כואב לי, אדם אמפתי היה מפסיק, הוא לא הפסיק, סמכתי עליו, על מי שחשבתי שהוא ידיד שלי ולא הקשבתי למשפחה ולחברים(וידידה שלו) שאמרו שהוא "מניאק"